בש"פ 3671/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת באשמת ביצוע עבירות של מעשה מגונה, תקיפת קטין, אינוס בנסיבות חמורות וניסיון למעשה סדום. עתה, משחלפה תקופת המעצר הסטטוטורית, מתבקשת הארכת מעצרו בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

בקצרה יצוין כי כתב האישום, אשר מחזיק שני אישומים, מייחס למשיב, שהינו חירש-אילם, ביצוע עבירות מין בשתי קטינות. באישום הראשון נטען כי המתלונן פגש במתלוננת, קטינה כבת 10 שנים, ורמז לה לבוא עמו לצורך קיום יחסי מין. הקטינה התעלמה ממנו, אך המשיב החל לרדוף אחריה, תפס בידה והרים את חולצתה עד גובה החזה. המתלוננת הצליחה להשתחרר ונמלטה בריצה, כשהמשיב רודף אחריה. הוא בעט בירכה של המתלוננת אך גם הפעם עלה בידה לחמוק ולהסתתר מפניו, עד אשר עזב את המקום. לקטינה נגרם שפשוף ברגל בגין המעשים. באישום השני מיוחס למשיב כי הוא ראה את המתלוננת השנייה, כבת שבע וחצי שנים, שהינה נכדת אחותו, בבית קרובי משפחה. המשיב סימן לה לבוא לחדרו, ושם הוריד את מכנסיה ותחתוניה והפשיל את מכנסיו ותחתוניו. לאחר מכן, כך נטען, נשכב המשיב על המתלוננת והחל מחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה. חרף התנגדות המתלוננת, עלה בידו של המשיב להחדיר חלק מאיבר מינו לאיבר מינה של הקטינה. לאחר מכן ניסה המשיב להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטינה, עד הגיעו לסיפוק. בעטיים של מעשים אלה נגרמו לקטינה שפשופים בפתח איבר המין והמטומות בירך ימין.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לאחר שהוגש לו תסקיר מעצר. יצוין כי ההכרעה בבקשה התעכבה מטעמים שונים וביניהם בקשות ההגנה לדחות מספר פעמים את הדיון לצורך קבלת חומר חקירה ולימודו ולצורך קבלת חוות דעת מקצועית, כמו-גם בשל הצורך לאתר מתורגמן לשפת הסימנים.

3.

המבקשת מעדכנת כי ביום 9.9.09 נערכה ההקראה, במהלכה כפר המשיב במיוחס לו. חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה ביום 3.1.10 קבעה כי המשיב אינו חולה נפש, אך כי יש להפנותו לבדיקה מתאימה לאור אינדיקציות לפיגור שכלי. הליכי האבחון גם הם התנהלו במספר שלבים וביום 7.4.10 הורה בית המשפט על צו הסתכלות לשלושה חודשים באגף נעול במעון "נווה מנשה". לאור האמור בוטלו דיוני ההוכחות שנקבעו בתיק. המשך הדיון קבוע ליום 14.7.10. לעת הזו מאושפז המשיב באגף הנעול ב"נווה מנשה", כחלק מתקופת מעצרו, לצורך אבחונו.

4.

המבקשת טוענת כי חומרת המעשים, אופיים והשיטתיות בביצועם, לצד גילן הצעיר של הקרבנות, מבססים את מסוכנותו הגבוהה של המשיב. כן סבורה היא כי חומרת המעשים והעונש הצפוי למשיב אם יורשע, מבססים חשש להימלטותו. המבקשת מציינת כי ערה היא להתמשכות ההליכים, אולם לדבריה מדובר במקרה יוצא דופן של משיב שהינו חרש-אלם ועיכובים רבים בתיק נובעים מבקשות האבחון הרבות והמגוונות המוגשות על-ידי בא כוח המשיב. המבקשת מדגישה כי לאור התמשכות ההליך בשל בקשות המשיב, הצהיר בא כוחו דאז כי אם תסתיים תקופת המעצר בשל הנסיבות הוא לא יתנגד להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. המבקשת מציינת כי כרגע מצוי המשיב בהסתכלות לבקשת בא כוחו ותקופת אשפוזו נמנית בסך ימי מעצרו עד תום ההליכים.

5.

בא כוח המשיב מציין כי תקופת המעצר הסטטוטורית מסתיימת בטרם המשפט החל ומטעים כי העיכוב בבירור המשפט אינו תלוי במשיב אלא בגורמים חיצוניים. הוא סבור כי מצבו של המשיב צריך היה להתברר בתחילת המשפט ולשם כך התבקשו הדחיות בתיק. עוד הוסיף כי בא כוחו הקודם של המשיב סיים לייצגו בשל היעדר תקשורת עם המשיב. בא כוח העורר מציין כי האישום הראשון מתאר מעשה שבוצע לכאורה בשנת 2002, כאשר היחידה החוקרת החליטה לסגור את התיק. האישום השני נוגע למעשה שבוצע לכאורה בשנת 2009. אם יוחלט כי המשיב כשיר לעמוד לדין בכוונתו לטעון לפיצול האישומים ואף לטעון טענת זוטא. הליכים אלה, הוא מבהיר, צפויים לארוך זמן. הוא מדגיש כי מרשו, בן 33, נעדר עבר פלילי ועד לרגע זה לא נבדקה מסוכנותו. לטעמו קיים שוני משמעותי בין שני המקרים המיוחסים למשיב ומכל מקום חלפו קרוב לשמונה שנים בין מעשה למעשה מבלי שבזמן זה ייפתח תיק פלילי כלשהו נגד המשיב, ובפרט לא בעבירות מין. בין שני המקרים אין קשר, אין רצף, אין הם חלק ממסכת אחת. כיוון שמשפחת המשיב הינה משפחה תומכת היכולה לפקח עליו סבור הוא ניתן לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים ותחת ערבויות מתאימות. לדבריו, המבקשת לא יכולה לטעון מחד גיסא כי סידורי האבטחה במקום בו שוהה המשיב עתה אינם מספיקים ומאידך גיסא לטעון כי אם ישוחרר יימלט, שהרי אם סידורי האבטחה אינם מספקים היה ביכולתו של המשיב לברוח כבר.

יצוין כי במענה לדברי הסנגור השיבה באת כוח המבקשת כי התיק שנפתח בעניין האישום הראשון נסגר על-ידי המשטרה מחוסר סמכות. מכל מקום מבהירה היא, טענות בעניין זה מקומן להתברר בהליך העיקרי. היא שוללת את החלופה המוצעת על-ידי בא כוח המשיב היות שמדובר במקום בו בוצעו העבירות הנטענות באישום השני.

6.

דין הבקשה להתקבל.

הקושי העיקרי במקרה דנן הינו כי עד כה טרם החל משפטו של המשיב. יחד עם זאת, דומה כי עיקר העיכובים רובצים לפתחה של ההגנה, וכפי שציין בא כוח המשיב בדיון בפניי, "אנחנו לא ממהרים ללכת להוכחות". אבהיר, כי אין חולק שלמשיב עומדת הזכות למצות את הליכי הבדיקה בעניינו. יחד עם זאת, גם במצב דברים זה שומה על הצדדים כולם לסייע לבירור ענייני ויעיל של המשפט. מכל מקום, קיים קושי בהימצאותו של המשיב במעצר תקופה כה ממושכת ויש לעשות מאמץ לקדם ההליך ככל הניתן לכשתסתיים תקופת ההסתכלות ולצמצם ככל הניתן את הפגיעה בזכותו לחירות.

יחד עם זאת, מקובלת עליי טענת המבקשת כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב ניכרת וכי גם בשלב זה לא ניתן לאיינה על דרך של חלופת מעצר וקביעת תנאים מגבילים לשחרור. אמנם, כתב האישום מאגד שני אירועים שבוצעו בפער זמן משמעותי זה מזה. יחד עם זאת, בשני המקרים ניכרת מסוכנותו של המשיב לציבור הקטינות, כאשר הוא אינו נרתע לכאורה מנקיטת אלימות כדי לממש את מאווייו ונחוש במימוש כוונותיו חרף התנגדותן של הקטינות. גם אם בשנים שחלפו מאז בוצע לכאורה המעשה המתואר באישום הראשון לא נרשמו לחובתו של המשיב הסתבכויות נוספות, חומרת המעשים היא כה חריפה עד כי לא ניתן להבטיח את שלום הציבור, וכאמור את שלומו של ציבור הקטינות בפרט, על דרך שחרורו בתנאים מגבילים. אציין כי מצאתי ממש גם בטענת באת כוח המבקשת כי אין לומר שהחלופה המוצעת בבית המשפחה היא חלופה ראויה, כאשר המעשים נשוא האישום השני בוצעו לכאורה במקום זה ממש. באיזון בין חירותו של המשיב לצורך להגן על קטינות רכות בשנים מידו של המשיב גוברת גם לעת הזו זכותן של הקטינות והאינטרס הציבורי.

הבקשה מתקבלת אפוא. מעצרו של המשיב מוארך בזאת מיום 24.5.10 בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין שת.פ.ח. 140/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.