בש"פ 3674/15 יעקב ישראל אסמאי נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' ליפשיץ ) קבע בהחלטתו מושא הערר כי אין תוחלת או תועלת בהפנייתו של העורר לשירות המבחן לבחינת חלופת המעצר שהוצעה על ידו (מעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם). בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר טעמים, ובפרט: עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל, בין היתר, שוד מכשיר טלפון מקטין לאחר שחבט בראשו ובריחה ממשמורת חוקית; והעובדה שבמסגרת

הליך פלילי קודם שוחרר העורר להוסטל "בית זיו" בתנאי מעצר בית, אך הפר את תנאי המעצר, מה שמעיד – אליבא דבית המשפט קמא – על כך שהעורר הינו אדם שלא נשמע למסגרות ואף נמלט ממסגרת אליה הופנה בעבר, ושלכן קשה ליתן בו אמון. בית המשפט גם התרשם באופן בלתי אמצעי מהחלופה הספציפית שהוצעה וקבע כי הוריו של העורר אינם יכולים להציב לו גבולות. משכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר טוען כי גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו (קשירת קשר לפשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין) מצדיק הפנייתו לשירות המבחן. כן נטען כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר להרשעתו הקודמת בגין עבירה שביצע לפני כשש שנים. עוד נטען כי בית המשפט היפלה את העורר לרעה בהשוואה לשותפו לעבירות שהופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

העורר סבור כי חלופת המעצר המתאימה בעניינו הינה חלופה מוסדית-טיפולית, שכן לטענו הוא סובל מהתמכרות לסמים.

המשיבה עומדת על עברו המכביד של העורר, על ההחמרה ההדרגתית בעבירות שבביצוען הוא הורשע בעבר בהשוואה לעבירות המיוחסות לו כיום, ועל התנהלותו הבעייתית בחלופת המעצר בה היה נתון בעבר. עוד נטען כי בחקירתו לאחר שנעצר לא טען העורר כי הוא מכור לסמים כך שהבקשה להפנייתו לחלופה טיפולית אינה ממין העניין.

אף שאין להקל ראש בטענותיו של העורר איני סבור שיש מקום, בשלב זה, להיענות לבקשתו להפנותו לתסקיר. בית המשפט המחוזי עמד על הטעמים המצדיקים את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו ואי שליחתו לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו, ואיני סבור כי נפלה שגגה בהחלטתו. יחד עם זאת, נראה כי אם יציג העורר חלופת מעצר הדוקה, מגובה במפקחים מתאימים תישקל הצעתו בכובד ראש על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

הערר נדחה איפוא.