בש"פ 3680/10 פלוני נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ''ת 24166-02-10 (כבוד השופטת ט' חימוביץ) מיום 04.05.2009, לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

בכתב אישום אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסים לעורר שני אישומים בעבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם רצח או סחיטה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, פציעה בנסיבות מחמירות, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. באישום הראשון נטען שבמועד שאינו ידוע במדויק, קשרו העורר ושניים אחרים קשר לחטוף את אחיו של המתלונן כדי לסחוט אותו ולאיים עליו. בתאריך 1.2.10 חטף העורר את המתלונן מדירתו בבאר שבע, תוך שהוא טועה לחשוב שהמתלונן הוא אחיו. במהלך החטיפה דקר העורר מספר פעמים את המתלונן באמצעות מברג, תוך שהוא מאיים על המתלונן כי ירצח אותו. לאחר שהגיעו לבית אביו של העורר בישוב תל שבע, לקחו העורר ואחד הקושרים את המתלונן לחדר מדרגות מאחורי הבית, שם כפתו את המתלונן בידיו ורגליו. העורר ואחד הקושרים חנקו את המתלונן באמצעות כבלי חשמל, בעטו וחבטו באגרופים בכל חלקי גופו. לאחר שהתבררה הטעות בזיהוי של המתלונן, התקשר העורר לאביו של המתלונן ואיים עליו שירצח את המתלונן אם אחיו של המתלונן לא יגיע לתל שבע. כתוצאה מכל מעשים אלו נגרמו למתלונן חבלות של ממש בחלקי גוף שונים. באישום השני נטען שבתאריך 2.2.10 בעת שעוכב העורר בתחנת המשטרה, נשא העורר על גופו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 5.5 גרם

לצורך צריכה עצמית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, וקבע שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ביסס את קביעתו על הודאת העורר, הכוללת בתוכה גם פרטים מוכמנים, די.אן.אי של העורר על בדל סיגריה שנמצא ברכב, והודעות של עדים נוספים. בית המשפט קבע בניגוד להמלצת התסקיר שנערך בעניינו של העורר, שאין לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בשל העבירות החמורות המיוחסות לו, אשר מלמדות על רמת המסוכנות גבוהה, אשר מתעצמת לאור התמכרותו הקשה של העורר לסמים ואלכוהול.

מכאן הערר שבפניי.

3.

בא כוח העורר טוען שטעה בית המשפט המחוזי כאשר לא שיחרר את העורר לחלופת מעצר, תוך שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים. ראשית, לטענתו טעה בית המשפט משלא קיבל את המלצת התסקיר, וזאת לאור התסקיר החיובי בעניינו של העורר, אשר המליץ על שחרורו למעצר בית מלא, תוך שילובו של העורר במסגרת טיפולית פתוחה. עוד טוען בא כוח העורר שלכל הפחות היה על בית המשפט לאפשר לעורר לצאת לראיון הקבלה במסגרת הטיפולית הפתוחה כמפורט בתסקיר המבחן. בנוסף טוען בא כוח העורר שהסכם הסולחה שנערך בין הצדדים מצמצם את מסוכנותו של העורר.

4.

באת כוח המשיבה טוענת שטיב העבירות ונסיבות ביצוען מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. עוד טוענת באת כוח המשיבה שהמסוכנות של המשיב מתעצמת לנוכח עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, תקיפת שוטר, והחזקת סמים. בנוסף טוענת באת כוח המשיבה שתסקיר המבחן לא היה חיובי, ושהמלצתו לשחרר את העורר למעצר בית בשילוב מסגרת טיפולית פתוחה לא הייתה נקייה מספקות. כמו כן, טוענת באת כוח המשיבה שעל אף שהעורר מכור לאלכוהול וסמים, הוא מעולם לא פנה לטיפול גמילה, אלא רק עתה כשהמעצר מרחף מעל ראשו. לבסוף טוענת באת כוח המשיבה שיש חשש ששחרורו של העורר יוביל לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. העבירות אשר מיוחסות לעורר הכוללות חטיפה וסחיטות ואיומים הן חמורות ביותר, ומצביעות על רמת מסוכנות גבוהה (בש''פ 1353/10 חאמד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.3.2010)) . מסוכנות זו מתחזקת לאור נסיבות המקרה בהן העורר תכנן בקפידה חטיפת אדם תוך כדי שימוש באלימות, באופן אשר מעיד שהעורר הוא גורם מסוכן וחסר רסן אשר לא חושש מלפגוע ולאיים על אחרים. חיזוק נוסף למסוכנותו של העורר מצאתי בתסקיר אשר קבע שהעורר מכור לאלכוהול וסמים, ולכך שבני משפחתו אינם מסוגלים להציב לו גבולות. לכל אלה יש להוסיף את העבר הפלילי של העורר הכולל עבירות רכוש, תקיפת שוטר, והחזקת סמים, כדי להגיע למסקנה ברורה שמסוכנות העורר גבוהה. לאור כל אלו לא די בהסכם הסולחה שנכרת בין המשפחות כדי לאיין את מסוכנות של העורר, במיוחד לאחר שהעורר המשיך לאיים על משפחת המתלונן אף לאחר הסכם הסולחה (בש''פ 2876/03 טריף נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 10.4.03)). עוד אציין שהמלצת תסקיר המבחן לא הייתה חד משמעית, ונכתבה כפי שצוין לאחר לבטים רבים, ועל כן משקל המלצתה לשחרור העורר בתנאים מגבילים היה נמוך יותר, ומכל מקום אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר (בש''פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.05)).

משכך, דין הערר להידחות.