בש"פ 3688/10 מדינת ישראל נ. ויאם יחיא

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בה הורה על שחרור המשיבים בתנאים.

בית המשפט עיכב ביצוע השחרור עד ליום 13.5.10 ובהסכמת הצדדים נקבע לדיון ליום 16.5.10 ומעצרם הוארך עד להחלטה אחרת.

1.

נגד המשיבים (נאשמים 1 ו-2 בכתב האישום) וסלאח יחיא (נאשם 3 בכתב האישום) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס להם עבירות של חבלה חמורה ואיומים וכן חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות.

באישום הראשון נטען כי נתגלע סכסוך בין המשיבים ובני משפחתם לבין משפחת עלי המתגוררים בשייח דנון. המשיב 2 התקשר לאחד מבני משפחת עלי, קילל אותו ואיים עליו. בסביבות השעה 20:30 הגיע משיב 2 יחד עם אחר לבית משפחת עלי, איים על אחד מבני המשפחה בשם גוועאד כי יפגע בו ויהרוס את ביתו, כן תפס אותו בחולצתו משך אותו אליו ונגח בחוזקה בפניו, וכתוצאה מכך נשברו שתיים משיניו של גוואד.

באישום השני נטען כי בסמוך לשעה 11:00 הגיעו המשיבים יחד עם נאשם 3 ואחרים סמוך לביתו של עלי ונגשו לעבר בני משפחתו. המשיבים יחד עם נאשם 3 ואדם נוסף תקפו את בני משפחת עלי וקרוביהם שהיו איתם באופן שמשיב 1 דקר שניים מן הנוכחים - את עבד דראז בבטנו בסכין או בנשק קר, וגרם לו פציעה חודרת בבטן שמאל בעקבותיה נותח עאבד ואושפז. משיב 1 גם דקר את חאמזה עלי וגרם לו פגיעה חודרת בבטן ימין אשר בעקבותיה נותח חאמזה ואושפז. משיב 1 המשיך ובעט בעומר עלי והיכה אותו באגרופיו. משיב 2 דקר את מהראן דראז בבטנו בסכין או בנשק קר וגרם לו פציעה בבטנו, כן הכה משיב 2 במקל שניים מן הנוכחים וגרם להם חתך בסמוך לעין שמאל. במהלך האירוע נדקר גם עלי על-ידי משיבים 1 ו-2 ונגרמו לו חבלות חמורות. נאשם 3 נשך בפניו את אחד הנוכחים ודחף ארצה אדם אחר שנכח במקום.

2.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיבים ואת נאשם 3 עד תום ההליכים המתנהלים כנגדם. נטען כי קימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים המקימות עילות מעצר בהתחשב באלימות החמורה, השימוש בנשק קר והפגיעה בקרבנות. עוד טענה העוררת כי שחרורם של המשיבים יפגע בביטחון הציבור ויסכן את המתלוננים - קרבנות העבירות. קיים חשש שאם ישוחררו יחזרו המשיבים אל המתלוננים על מנת לנקום את מעצרם. מדובר בשרשרת אירועים ולמרות שהוזמנה משטרה לא נרתעו המשיבים והמשיכו להיפרע מהמתלוננים. עוד נטען כי שחרורם מקים חשש לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים והימלטות מאימת הדין.

המשיבים הצביעו על קשיים בראיות ועל נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורם לחלופת מעצר.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים ואת נאשם 3 למעשים הנטענים בכתב האישום והפנה להודעות המתלוננים, לעדי ראיה ולגרסאותיהם של המשיבים ושל נאשם 3 הן בחקירתם והן בעימותים עם המתלוננים. בית המשפט קבע כי העבירות שבוצעו מצביעות על מסוכנותם של המשיבים למתלוננים בפרט ולביטחון הציבור בכלל וציין כי קיים גם חשש לשיבוש והשפעה על עדים במטרה להניאם מלמסור עדות. עם זאת בשל גילם הצעיר, היות ששניים מהם (משיב 1 ונאשם 3) ללא עבר פלילי, ולמשיב 2 עבר לא מכביד, כמו גם העובדה שהאירועים אירעו על רקע סכסוך קודם בין ילדים, סכסוך נקודתי ולא במסגרת התנהלות נמשכת, הורה בית המשפט לשירות המבחן לבחון חלופות מעצר במרחק 50 ק"מ

מכפר שייח דנון בפיקוח מפקחים ללא עבר פלילי וגיבוי של איזוק אלקטרוני. שירות המבחן קבע כי קיים קושי לשחרר את הנאשמים כולם לאותה חלופה מחשש לשיבוש

הליכים, לכן לא המליץ על שחרור לחלופה המוצעת לגבי משיב 1 וגם לא לגבי משיב 2.

בישיבת יום 10.5.10 הוצעה על ידי בא כוח המשיבים ונאשם 3 חלופת מעצר בדירה שהושכרה בחיפה מרחק 40 ק"מ משייח דנון וכמפקחות הוצעו אמם ואחותם של המשיבים ונאשם 3.

ביום 11.5.10 הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים ונאשם 3 למעצר בית מלא בדירה מוצעת ברח' סירקין 36 דירה 4 חיפה. יחד עמם ישהו בדירה המפקחות שאושרו. עוד הורה על התקנת אזיק אלקטרוני לכל משיב ונקבעו תנאים נוספים לשחרור.

מכאן הערר שבפני.

4.

באת כוח המדינה טוענת כי שגה בית המשפט בכך שהורה על שחרור המשיבים אשר תקפו בצוותא עם אחרים באלימות רבה ותוך שימוש בנשק קר את המתלוננים וגרמו להם חבלות קשות. מסוכנותם נלמדת מן המעשים שקדם להם תכנון, ומן האלימות שנלוותה אליהם תוך שימוש בנשק קר, אלימות שלא נפסקה גם לאחר שזומנה משטרה על ידי המתלוננים. לפיכך אין מקום לשחררם מהמעצר. היא מפנה לפסיקת בית המשפט לפיה תופעת הסכינאות פשתה במקומותינו ובמקרים בהם קיימות ראיות לכאורה כמו במקרה שבפנינו אין מקום לשחרור לחלופת מעצר בשל מסוכנות. במהלך האירוע נפצעו 8 מבני משפחת המתלוננים חלקם פציעות קשות. הסכסוך גם כיום לא הסתיים ולא נערכה סולחה בין הניצים.

5.

בא כוח המשיבים טוען שנאשם 3 שוחרר ממעצרו, וכי לא קיים הבדל בינו

לבין המשיבים, שכן כתב האישום מייחס לשלושתם עשייה בצוותא ואין מקום להבחנה ביניהם. שירות המבחן התייחס לשלושתם כאל מי שאין להם סימפטומים של אורח חיים עבריני, ולפיכך לא ברור מה הבסיס לאמירה שקיימת לגבי המשיבים מסוכנות מוגברת. הגישה של המשטרה הייתה חד סטרית שכן גם למשיבים יש טענות כלפי המתלוננים אך הדבר לא נלקח בחשבון. המשיבים נמצאים כבר חמישה חודשים במעצר, קבועים שני מועדי דיונים, מספר העדים גדול וקשה לצפות מתי יסתיים התיק. אין סיבה שלא לאפשר להם להמציא יחד במסגרת החלופה שהוצעה כולל איזוק והפקדה כספית.

6.

דין הערר להתקבל. כפי שקבע בית המשפט קמא, קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם בכתב האישום. המתלוננים מתארים את השתלשלות האירועים ואת תקיפתם על ידי המשיבים באמצעות אלות וכלי נשק קר או סכינים ואת פציעתם. מדובר באירוע יזום ומתוכנן שבו על רקע סכסוך בין שתי המשפחות הגיעו המשיבים ונאשם 3 לבית המתלוננים במטרה להיפרע מהם ופתחו בתקיפה אכזרית כלפי כל הנוכחים. כ-8 איש נפצעו במהלך האירועים חלקם פציעות חמורות ביותר. המעשים המיוחסים למשיבים 1 ו-2 חמורים מאלו המיוחסים לנאשם 3. גם אם מדובר בביצוע בצוותא ניתן - וכך נעשה - לפרט בכתב האישום את חלקו של כל אחד מהם. כך, בעוד שלמשיבים 1 ו-2 מיוחסות דקירות של מספר אנשים באמצעות סכינים וגרימת פגיעות גופניות קשות, לנאשם 3 מיוחסות נשיכה ודחיפה. המשיב 2 הוא האח הבוגר (בן 29) של המשיב 1 (בן

28). המעשים המיוחסים לו חמורים ואכזריים, לחובתו שתי הרשעות בעבירות רכוש והחזקת חלק אבזר או תחמושת של כלי נשק. הוא העיד על עצמו בתסקיר שירות המבחן כי הוא נוהג להגיב באלימות כשכבודו נפגע. משיב 1, האח הצעיר יותר, דקר לכאורה בסכין או בנשק שניים מהנוכחים, וגרם להם פציעות בבטן שבעקבותיהן אושפזו ונותחו. שירות המבחן המליץ על שחרורו של נאשם 3 בלבד לחלופה

שהוצעה. מעשיהם של המשיבים חמורים ומסוכנים וגרמו נזק רב. כבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה כי:

"מי שנוטל בידיו סכין ונועץ בגופו של הזולת הוא מסוכן, אפילו הוא עול ימים, ויש להגן על הציבור מפניו". (ר' 6954/05 חגאג' נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה בש"פ 15.8.05)).

המשיבים 1 ו-2 היו הגורמים הדומיננטיים באירוע. בענייננו לא מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של המשיבים. קיים גם חשש לשיבוש מהלכי משפט והנאת עדים ממתן עדות לאור הסכסוך הקיים בין שתי המשפחות.

מכל האמור עולה כי איני סבורה שיש מקום לחלופת מעצר בעניינם של המשיבים 1 ו-2 (בהבדל מנאשם 3).

אשר על כן הערר מתקבל והמשיבים יישארו במעצר עד תום ההליכים.