בש"פ 3697/03 מוחמד עודה נ. מדינת ישראל

1.בפתח הדיון בערר, הודיע בא-כוח העוררים, כי הוא חוזר בו מן הערר, בכל הנוגע לעורר 1, מוחמד עודה (להלן: "מוחמד").

הערר בעניינו של מוחמד נדחה, איפוא, כמבוקש.

2.האחים מוחמד ומאמון עודה הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה וסחיטה בכוח.

מסכת העובדות המתוארת בכתב האישום, מגוללת פרשה חמורה, בה מיוחסים למוחמד ולאחיו מאמון מעשים קשים של אלימות שבוצעו במתלונן. האחים הנאשמים, כך נטען, חשדו במתלונן כי קיבל לידיו, ביחד עם אחר, סכום כסף נכבד מידי אחיהם הקטין, פריד, לאחר שזה גנב את הכסף מארון הבית, שם החביאה אותו האם. במטרה להשיב את הכסף לאימם, חטפו האחים מוחמד ומאמון את המתלונן באיומי סכין, היכוהו, וביחד עם אחר, שהצטרף אליהם באותו שלב, אף קשרו את המתלונן ברגליו, מתוך כוונה לגרור אותו באמצעות הרכב שהיה ברשותם.

על-פי האמור בכתב האישום, נגרמו למתלונן, כתוצאה ממעשים אלה, חבלות והוא נפצע בראשו ובגפיו.

3.עם הגשת כתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבה, על מעצרם של מוחמד ומאמון, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, בציינו את מסוכנותם הרבה, "שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר".

4.על החלטה זו, הוגש הערר שבפני.

הסניגור מיקד את טענותיו בשאלת חלופת המעצר ולא חלק על דבר קיומן של ראיות לכאורה, או על כך שהמעשים המיוחסים למאמון יש בהם כדי להעיד על מסוכנות.

בדיון שהתקיים ביום 27.4.03, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של מאמון, שעברו נקי והוא כבן 28 שנים.

לצורך קבלת התסקיר, נדחה המשך הדיון ליום 13.5.03, אך באותו מועד וכן בסמוך לפניו, התקיימה שביתה כללית של עובדי המדינה והתסקיר לא הוכן. לפיכך, נדחה הדיון, בהסכמה, והתקיים היום.

5.לאחר שעיינתי בתסקיר המפורט והממצה שערך שירות המבחן בעניינו של מאמון, ולאחר ששמעתי טיעונים מפי באי-כוח הצדדים, אני סבורה כי התסקיר שהוגש מבסס ומחזק את המסקנה אליה הגיע בית-משפט קמא ולפיה לא ניתן לשלול, במקרה זה, את עוצמת מסוכנותו של מאמון.

שירות המבחן מדגיש בהקשר זה כי קיים ספק באשר למהות הסולחה שנערכה, בינתיים, עם משפחת המתלונן וכן הוא מציין כי יש קושי לערוך איבחון של הסיכון הנשקף למתלונן ממאמון. לבסוף, מפרט שירות המבחן את חלופות המעצר שהוצעו ולהערכתו מדובר בחלופות שאינן מספקות ואינן ראויות.

מכל הטעמים הללו נמנע שירות המבחן מליתן המלצה כלשהי.

6.בהתחשב בתסקיר המעצר שנתקבל, בהתחשב בקיומן של ראיות לכאורה למעשים החמורים המיוחסים למאמון בכתב האישום ובעוצמת המסוכנות הנובעת ממעשים אלה, נראה כי אכן אין מקום להורות על חלופת מעצר במקרה דנן וזאת משום שלא ניתן לשלול או להקהות את מסוכנותו של מאמון, בדרך של חלופת מעצר.

הערר נדחה.