בש"פ 3699/10 דניאל עזריה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה ערר על החלטת בית משפט שלום לפיה ישוחרר העורר למעצר בית בתנאים ובאיזוק אלקטרוני.

1.

כנגד העורר הוגד כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין, גניבה, היזק במזיד לרכוש, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכן קיימת עילת מעצר. עם זאת הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בפיקוח אזיק אלקטרוני ובפיקוח חלקי של אביו. זמן מה לאחר מכן הורה בית המשפט על הקלה בתנאי השחרור, הסרת האזיק האלקטרוני ומעצר בית לילי.

2.

ביום 18.1.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הודה העורר והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הוחלט כי יתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו וכן חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ונקבע דיון ליום 31.5.10 לצורך קבלת המסמכים ושמיעת טיעונים לעונש.

3.

ביום 29.4.10 נמצא העורר כשהוא משוטט עם אחר מחוץ לבית בשעות הקטנות של הלילה בניגוד לתנאי שחרורו. בעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית וכן הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בשל הפרת תנאי השחרור ובשל עברו הפלילי המכביד.

4.

בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ש' דקל-נוה) הורה כי יש לקבל תחילה תסקיר שירות מבחן בטרם יוחלט על שחרורו בשנית. באת-כוח העורר הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה אך טענה כי יש לשחררו עוד בטרם קבלת תסקיר. לפיכך הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר הוכיח כי אינו ראוי לאמון בעקבות הפרת תנאי השחרור. לפיכך הורתה על שחרורו אך בתנאים המקוריים שנקבעו לפני ההקלות שניתנו לו, ובין היתר תוך פיקוח של איזוק אלקטרוני. במעמד הדיון הכריז העורר כי הוא אינו מעוניין באיזוק אלקטרוני וכי הוא מבין כי המשמעות היא שיישאר במעצר.

5.

מכאן הערר שבפניי, כאשר העורר עודנו במעצר. באת-כוח העורר טענה כי בביתו של העורר אין טלפון וכי יש למשפחה חוב גדול לחברת בזק שאין ביכולתה לשלם. במצב דברים זה סבורה הסנגורית כי האיזוק אינו מידתי ואינו תואם את הפסיקה. כן טענה כי מדובר בהפרה ברף הנמוך ביותר. היא הדגישה כי מלבד ההפרה הוא לא מואשם בעבירות נוספות בכתב אישום זה, וכי בתיק העיקרי הגיעו הצדדים להסדר טיעון.

באת-כוח המדינה טענה כי הקושי הכלכלי לא הועלה על-ידי העורר בעבר. כן טענה כי לעורר ישנו עבר פלילי הכולל גם הפרת הוראה חוקית. מאחר שמדובר בהפרה נוספת החלטת בית המשפט המחוזי היא ראויה ומאוזנת.

6.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש לקבל חלקית את הערר. העורר שוחרר למעצר בית, אך הפר את אמון בית המשפט והפר את תנאי השחרור. למרות זאת נמנע בית המשפט המחוזי מלעצור את העורר והחליט על שחרורו בתנאים מחמירים יותר הכוללים איזוק אלקטרוני. החלטה זו היא ראויה, מאוזנת ומידתית. העורר לא העלה בשום שלב בפני בית המשפט טענה בדבר קושי כלכלי שבשלה לא יכול הוא למלא אחר התנאי של האיזוק האלקטרוני, ואף בפנינו לא הובא כל ביסוס לטענה זו, למרות שלא אמור להיות קושי בהוכחת החוב לחברת בזק. כמו כן נראה על פניו כי לאחר החלטת בית משפט השלום ביום 15.10.09, אשר הורה על שחרור העורר בכפוף לאיזוק אלקטרוני, ועד החלטת בית המשפט מיום 18.1.10, אשר הורתה על הקלה בתנאי השחרור והסרת האיזוק האלקטרוני, היה נתון העורר תחת פיקוח של איזוק אלקטרוני. לפיכך לא מובן כיצד התאפשר באותה העת האיזוק כאשר כעת טוען העורר כי אין בביתו מכשיר טלפון וכי יש למשפחה חוב גדול לבזק. במצב דברים זה בו ממילא קבוע התיק העיקרי לשמיעת טיעונים לעונש ליום 31.5.10 לא מצאתי כי יש להורות בשלב זה על הסרת האיזוק מתנאי השחרור.

עם זאת, יצויין כי מובן, כי קושי כלכלי שאינו מאפשר מילוי אחר התנאי של איזוק אלקטרוני צריך להוות שיקול משמעותי בהתנאת השחרור בתנאי זה. אשר על כן התיק יוחזר לבית משפט השלום ברחובות, אשר בפניו יוכל העורר לתמוך ולבסס את טענתו בדבר הקושי הכלכלי והחוב לחברת בזק, ובהתאם לכך ישקול בית המשפט את שחרורו של העורר ללא איזוק אלקטרוני, ובתנאים אחרים בהתאם לשיקול דעתו.

במובן זה הערר מתקבל.