בש"פ 3699/15 נאג'י זוערוב נ. מדינת ישראל

לפני עתירה לגילוי ראיה חסויה על-פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, בתפ"ח 4091-03-15 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיאה, השופטת ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו- י' צלקובניק ).

תמצית כתב האישום וטענות הצדדים

1.

כתב האישום (המתוקן בשנית) כנגד העותר חובק עשרה אישומים. על-פי עובדות האישום הראשון , אחיו של העותר (להלן: אוסמה ) הינו סוחר, תושב רצועת עזה, אשר רכש מוצרים שונים בישראל והכניסם לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום. בשנת 2013 מכר אוסמה מוצרי ברזל לאנשי ארגון החמאס לשימוש במוצבים ובמתקני אימונים. בשל כך, בסמוך לחודש ינואר 2014 אסרה מערכת הבטחון על אוסמה להיכנס לישראל ולסחור עִמה, וניתנה הוראה למנוע הכנסת סחורה שנועדה לאוסמה לרצועת עזה (יצוין כי בתאריכים שונים גם נעצרה ונתפסה סחורה שיועדה אליו). לאחר שהוטל האיסור האמור ובמועדים שאינם ידועים למשיבה, קשר אוסמה קשר עם סוחרים שונים תושבי רצועת עזה ועם אזרחים ישראלים, לפיו ירכוש אוסמה באמצעותם מוצרים בישראל ויעבירם לרצועת עזה. במסגרת הקשר המשיך אוסמה למכור מוצרי ברזל לאנשי החמאס, ובסמוך לחודש דצמבר 2014, הצטרף העותר לקשר המתואר לעיל. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הקים אוסמה חברה בשם ג'סר אל מוסתקבל (להלן: החברה ) ורשם את העותר, בהסכמתו, כמנהלהּ. זאת, במטרה להסוות את העובדה שאוסמה ממשיך לרכוש מוצרים בישראל ולהכניסם לרצועת עזה. בכתב האישום נטען כי במעשים אלו נתן העותר שירות להתאחדות בלתי מותרת, וקשר קשר לבצע מעשה מרמה בנסיבות מחמירות על-ידי הטעיית הבודקים במעבר כרם שלום, כך שיטעו לחשוב כי המוצרים שהועברו שייכים לחברה ולא לאוסמה. כן נטען כי במעשים אלו קשר העותר קשר עם אזרחים ישראליים לעשות פעולות שיש בהן כדי לסייע לאויב במלחמתו בישראל, תוך כוונה לעשות כן, כאשר במעשיו היה כדי לפגוע בבטחון המדינה.

בתמצית, באישומים השני, השלישי והרביעי מתוארת רכישת ברזל וצינורות על-ידי אוסמה מהסוחרים הישראליים, ורישום הרכישות על-שם החברה במטרה להטעות את הבודקים במעבר כרם שלום. באישומים החמישי עד העשירי מתוארת מכירת צינורות ברזל, זוויות ברזל, סורגי ברזל ולוחות ברזל לפעילי חמאס שונים על-ידי העותר, תוך שבאישומים השמיני והתשיעי נטען כי העותר ידע שחומרים אלו נועדו למוצבי החמאס ולבתי הכלא של החמאס. כן נטען באישום העשירי כי העותר שיער כי לוחות הברזל שמכר נועדו לדיפון מנהרות או לכיסוי פירי היציאה והכניסה מן ואל המנהרות. בכתב האישום נטען, בין השאר, כי במעשים אלו עשה העותר פעולות ברכוש במטרה לאפשר ולקדם מעשה טרור, וכי נתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, תוך שהיה במעשיו כדי לפגוע בבטחון המדינה. עוד נטען למשל במסגרת האישום העשירי כי העותר החזיק טובין מוברחים בנסיבות מחמירות, תוך שעשה בהם פעולות כדי לאפשר או לקדם פעולות טרור, ביודעו כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי כי אלו ישמשו למטרות אלה.

2.

ביום 3.5.2015 נחתמה על-ידי שר הבטחון תעודת חסיון כללית. לנוכח העובדה שמדובר בתעודת חסיון כללית, אשר איננה מפרטת את טיבו והיקפו של החומר החסוי, ולנוכח העובדה שלא צורפה לתעודת החסיון פרפראזה ממנה ניתן ללמוד על החומר החסוי עליו היא חולשת, מבקש העותר – באמצעות בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן – לחשוף את "מרכיבי" הרשימה של החומר החסוי שלגביו הוצאה תעודת החסיון. עוד מבקש העותר כי תחשף פרפראזה של החומר החסוי, על-מנת שיתאפשר לו לעתור לחשיפת חומר חקירה ספציפי. בנוסף, העותר טוען כי

שהה במהלך חקירתו בשירות הבטחון הכללי במחיצת מדובבים, והוא עותר לחשיפת חומר החקירה הנוגע לעצם קיומו של "תרגיל המדובבים", חשיפת הדברים שנאמרו מפיו למי שאינם אנשי מרות במעמד זה, וחשיפת האופן שבו הועבר המידע מפיו של העותר לידיעת חוקרי שירות הבטחון הכללי. עוד מבקש העותר כי ייחשף החומר החסוי בדבר הנימוקים והשיקולים אשר עמדו ביסוד ההחלטה לאסור עליו להיפגש עם עורך דין החל מיום 9.2.2015, וכן הנימוקים והשיקולים אשר עמדו ביסוד ההחלטה על הסרת האיסור האמור ביום 17.2.2015.

3.

לטענת העותר, ביום 9.2.2015, עת החל לשתף פעולה עם חוקריו והחל לאשר את התיזה החקירתית שהוצגה לו, הוצא צו האוסר עליו להיפגש עם עורך דין, במטרה למנוע הפרעה למהלך גביית הודאתו, שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים. כך, נטען כי העותר נאזק לכיסאו במשך שעות ארוכות הגם שלא היה צורך בכך, תוך שנמנע ממנו ביגוד הולם כאשר תנאי מזג האוויר היו קיצוניים, וכי הותקף על-ידי ראש צוות החקירה. העותר טוען כי לחשיפת החומר החסוי במקרה דנן קיימת תועלת פוטנציאלית משמעותית לניהול הגנתו. נטען כי לחשיפת החומר החסוי העומד בבסיס ההחלטה לאסור על העותר לפגוש את עורך דינו קיימת חשיבות מכרעת לעניין טענות העותר כנגד קבילותן ומשקלן של אמירותיו המפלילות בחקירתו, עליהן, כך נטען, מבוסס כתב האישום כולו.

תמצית תגובת המשיבה

4.

לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אייל כהן – רשימת "מרכיבי" החומר החסוי חוסה תחת תעודת החסיון ואין הצדקה לחשיפתה. בדיון שהתקיים לפני הדגישה המשיבה כי לשיטתה, בבדיקת ההצדקות לחסיון חומר החקירה היא פועלת "כזרועו הארוכה של בית המשפט", וכי לנגד עיניה ניצבת התכלית של חקר האמת. לטענת המשיבה, במקרה דנן נבחן החומר החסוי מספר פעמים ועל-ידי גורמים שונים – ביניהם היועץ המשפטי של שירות הבטחון הכללי, פרקליטות מחוז דרום ופרקליטות המדינה – ואם ניתן היה לחשוף פרפראזה של החומר החסוי, הרי שהדבר היה נעשה זה מכבר.

דיון והכרעה

5.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בדיון במעמד שני הצדדים ובדלתיים פתוחות, ובהסכמת בא כוח העותר, נערך לפני דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, במסגרתו הציגו לפני נציגי המשיבה את החומר החסוי והסבירו את הטעמים העומדים ביסוד ההחלטה לחסותו.

6.

נחה דעתי כי דין העתירה להדחות.

עיון בחומר החסוי מגלה כי הוא בא כולו בגדר תעודת החסיון, ולא מצאתי כי באיזון שבין התועלת שבגילוי הראיות החסויות לבין האינטרס הביטחוני שביסוד החסיון, גוברת במקרה דנן התועלת המוגבלת ממילא שעשויה לצמוח להגנת העותר בחשיפת הראיות החסויות. עיון בחומר החסוי מגלה כי קיים חשש של ממש שגילוי החומר – כולו או מקצתו – יגרום לפגיעה בבטחון המדינה [ראו למשל: בש"פ 8519/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (2.2.2015) (להלן: עניין

פלוני ) ]. עוד אני סבור כי במקרה דנן לא קיימים בעת הזו מרכיבים נוספים על אלו הגלויים, אותם ניתן לבודד מן החומר החסוי ולחשפם במישרין או בדרך של פרפראזה, באופן שיפגע במידה בפחותה בבטחון המדינה ויהיה בו כדי לסייע להגנתו של העותר [ראו למשל: בש"פ 3416/14 אלעמרני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.6.2014)]. לאור ההסברים שהציגו לפני נציגי המשיבה, השתכנעתי כי חשיפת החומר אותו מבקש העותר לקבל לידיו, ובכלל זה חשיפת נימוקי ההחלטה לאסור על העותר להיפגש עם עורך דינו וחשיפת הדברים שנאמרו מפיו למי שאינם אנשי מרות, עלולות לגלות פרטים סודיים הנוגעים לשיטות הפעולה של כוחות הבטחון, אשר אין בהם כדי להועיל באופן ממשי להגנתו של העותר. בנוסף, נחה דעתי כי בנסיבותיו של המקרה דנן, עלול גילוי פירוט מרכיביו של החומר החסוי אף הוא להביא לפגיעה של ממש באינטרס החסיוני, תוך שאין בו כדי לסייע באופן הנדרש להגנתו של העותר כדי גילויין של הראיות החסויות [ראו למשל: עניין פלוני , פסקה 8].

7.

אשר על כן, העתירה לגילוי ראיה חסויה נדחית.