החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 3700/10 אמין אברמוב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · שחרור לחלופת מעצר להליך גמילה מסמיםערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל בחלקו ערר על מעצר עד תום ההליכים. נקבע כי ככלל הליך גמילה שייך לשלב העונש, אך במקרה הייחודי, שבו העבירות נעברו על רקע התמכרות לסמים והעורר הצעיר, ולאור התנהלות התביעה שיצרה ציפייה, יש לאפשר שחרור להליך גמילה בכפוף להסכמת המוסד.

העובדות

לעורר יוחסו עבירות תקיפה הגורמת חבלה, איומים ושימוש בסם לצריכה עצמית כלפי אימו, בהיותו במצב של קריז. בית משפט השלום הורה על שחרורו להליך גמילה במוסד סגור, אך לאחר מכן התברר כי עבודות השירות שלו הופסקו והוא נמצא במעמד אסיר. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים, והעורר הגיש עתירה מנהלית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן לאפשר שחרור לחלופת מעצר להליך גמילה מסמים בשלב המעצר, חריגה מהכלל לפיו הליך הגמילה מתאים לשלב העונש?
  2. 2.האם יש להתחשב בהתנהלות התביעה ובמעמד העורר כאסיר לעניין שחרורו לחלופה, לאור הפקעת עבודות שירות שלא נבדקה כראוי?

הלכות

  1. 1

    ככלל מקומו של הליך הגמילה הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר, אך נסיבות מקרה ייחודי עשויות להצדיק חריגה מהכלל.

    ״ככלל מקומו של הליך הגמילה הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    נסיבות המקרה, ובהן עבירות שנעברו על רקע התמכרות לסמים, ציפייה שנוצרה אצל העורר וגילו הצעיר, מצדיקות שחרור להליך גמילה בכפוף להסכמת המוסד ולהודעה מוקדמת לו.

    ״סבורני כי נסיבות מקרה ייחודי זה מצדיקות חריגה מהכלל.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חלופת מעצר
  • הליך גמילה
  • עבודות שירות
  • הפקעת עבודות שירות
  • ערר
  • עתירה מנהלית
  • קריז
  • מוסד סגור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

3700/10

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העורר:

אמין אברמוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 11.5.10

בתיק עמ"ת 11641-05-10 שניתנה על ידי

כבוד השופטת נ' אוהד

תאריך הישיבה:

ד' בסיון תש"ע

(17.5.10)

בשם העורר:

עו"ד א' ציון

בשם המשיבה:

עו"ד א' קדוש

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט נ' אוהד) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה, איומים ושימוש בסם לצריכה עצמית. על-פי עובדות כתב האישום זרק העורר על אימו בקבוק פלסטיק שהכיל מים. הבקבוק פגע בפניה ובידה וגרם לה לחבלות. כן נטען כי העורר איים במספר הזדמנויות על אימו שיהרוג אותה אם לא תיתן לו כסף. העורר מואשם כי השתמש בסמים לצריכה עצמית ועל רקע מצב של "קריז" פעל בנסיבות המתוארות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. הדיון נסב על אפשרות להורות על חלופת מעצר.

2.

ביום 7.4.10 הוגשה בקשה מטעם העורר לבית משפט השלום רחובות להשתלב בקהילת "זוהרים" – מוסד סגור לגמילה מסמים קשים. בית משפט השלום רחובות (כב' השופטת ש' דקל נוה), סבר כי נסיבות המקרה מצדיקות לאשר לעורר להיבדק ולהתראיין לצורך קבלה למוסד. ביום 5.5.10, לאחר שהוצג אישור על קבלתו של העורר למוסד הגמילה, הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר לטיפול הגמילה שהוצע. בית המשפט ציין כי ככל הנראה בוצעו העבירות על רקע התמכרותו של העורר לסמים קשים. בשל כך, ולאור גילו הצעיר ומצבו הקשה סבר בית המשפט כי יש לאפשר את השחרור לצורך גמילה. כמו כן ציין בית המשפט כי החלטה זו כפופה לכל החלטה בעניין הפקעת עבודות שירות שצריכה להתקבל בעניינו של העורר. בא כוח המדינה ביקש לעכב ביצוע ההחלטה לצורך הגשת ערר ובית המשפט נענה לבקשה זו.

עוד באותו יום בשעות הצהריים התייצבה בבית המשפט בפני השופטת במעמד צד אחד באת כוח המדינה והודיעה כי נפלה טעות, ובניגוד לדבריה במהלך הדיון לפיהם בכוונת המדינה לפנות לממונה על עבודות שירות לבקשו להפקיע צו עבודות שירות, מסתבר בדיעבד כי עבודות השירות הופסקו כבר ביום 10.12.09 ועל העורר לרצות 180 ימי מאסר. ההודעה נמסרה לעורר, הוא חתם עליה, ולא הגיש עתירה מנהלית. משכך מעמדו הוא מעמד אסיר ולא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לאור דברים אלו הורה בית המשפט על קיום דיון דחוף במעמד הצדדים למחרת היום.

3.

במהלך הדיון שהתקיים הודיעה באת כוח העורר כי הגישה עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים וביקשה הארכת מועד להגשת העתירה. בית המשפט ציין שנפלה טעות בעמדתה של התביעה. עם זאת סבר בית המשפט שמחדל זה לא צריך להביא לשחרור העורר, שהוא במעמד של אסיר כל עוד לא הורה בית המשפט אחרת, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטה זו הוגש ערר מטעם העורר לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אוהד) מתח ביקורת על התנהלות התביעה ועל התרשלותה "באי ברור העובדות לאישורן" בעניין עבודות השירות שהיה על העורר לבצע. עם זאת נקבע כי במצב המשפטי בו נתון העורר, נסיבותיו האישיות, עברו, היותו מכור לסמים, נסיבות העבירה - תקיפת אמו בהיותו בקריז, מאסר על תנאי התלוי כנגדו בגין אותה עבירה ממש, כל אלו מובילים למסקנה שיש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

מכאן הערר שבפניי. באת-כוח העורר טענה כי בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות על ניסיונו של העורר להתחיל תהליך גמילה בקהילה פתוחה טרם מעצרו, אך בית המשפט מצא ראיות אלו בלתי מספקות. כמו כן טענה כי הוגשה עתירה מטעם העורר כנגד הפקעת עבודות השירות, וכי בית המשפט נענה לבקשה להארכת מועד להגשת עתירה זו. לפיכך בשלב זה מעוכב מאסרו של העורר בשל הפקעת עבודות השירות.

6.

באת-כוח המדינה טענה כי העורר לא החל בהליך גמילה ממשי טרם מעצרו, והוא בעל עבר פלילי מכביד למרות גילו הצעיר. לפיכך לטענתה אין מקום להורות על הליך גמילה בשלב המעצר. היא הסכימה כי היתה בעייתיות בהתנהלות המדינה אך סברה כי אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של העורר.

7.

תחילה אציין כי אכן התנהלותה של המדינה בעניין זה הינה בעייתית, הן בהצגת עובדות שלא התבררו לאשורן בפני בית המשפט, והן בפניה בעל פה במעמד צד אחד לבית המשפט, דבר שאינו מקובל בכל מצב. למרות זאת, על התנהלות זאת לבדה לא הייתי מבססת את קבלת הערר. אלא שלאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה לגופו של עניין כי יש לקבל חלקית את הערר. אכן, כידוע, ככלל מקומו של הליך הגמילה הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר. עם זאת, סבורני כי נסיבות מקרה ייחודי זה מצדיקות חריגה מהכלל. ראשית, העבירות בהן מואשם העורר נעברו על רקע התמכרותו לסמים, והדבר מצויין מפורשות בכתב האישום. שנית, בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות ראשוניות על רצונו של העורר להשתלב בהליך גמילה עוד בטרם מעצרו, גם אם הדבר לא הגיע לכדי מימוש בסופו של דבר. שלישית, גילו הצעיר של העורר מצדיק התחשבות ומתן הזדמנות להפסיק את מעגל הקסמים של סמים ועבריינות. יש לציין כי העורר עבר בהצלחה ראיון קבלה במוסד סגור לגמילה מסמים והיה אמור להשתחרר למוסד זה.

8.

אמנם ישנו קושי בשחרורו של העורר כאשר עבודות שירות שהיה אמור לבצע הופקעו, ולפיכך הוא אמור בעיקרון לרצות תקופת מאסר בת 180 יום. למרות זאת אני סבורה כי בשל התנהלות הדברים במקרה זה ויצירת ציפייה אצל העורר להשתחרר לטיפול הגמילה, ולאור העובדה שכרגע מעוכב מאסרו של העורר בשל עתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים, ראוי לאפשר לעורר בכל זאת להשתחרר להליך הגמילה. עם זאת, יש תחילה ליידע את מוסד הגמילה "זוהרים" באשר לאפשרות כי יופקעו עבודות השירות של העורר וכי יתכן שהוא יאלץ להפסיק את הליך הגמילה לצורך ביצוע עונש המאסר. אם בכל זאת יסכים המוסד לקבל את העורר לגמילה במסגרתו יורה בית משפט השלום על שחרורו לשם, במועד ובתנאים שיקבעו לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

בכפוף לכך הערר מתקבל.

ניתנה היום, י"א בסיון תש"ע (24.5.10).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עמת 11641-05-10

הלכות

  1. 1ככלל מקומו של הליך הגמילה הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר, אך נסיבות מקרה ייחודי עשויות להצדיק חריגה מהכלל.
  2. 2נסיבות המקרה, ובהן עבירות שנעברו על רקע התמכרות לסמים, ציפייה שנוצרה אצל העורר וגילו הצעיר, מצדיקות שחרור להליך גמילה בכפוף להסכמת המוסד ולהודעה מוקדמת לו.