בש"פ 3709/01 מדינת ישראל נ. אלון שמש

1.על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, בידוי ראיות, השמדת ראיה והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו המשיבים קשר לרצוח את המנוח. ביום 25.7.00 יצאו המשיבים מביתו של המשיב מס' 2 ונסעו ברכבו של המשיב מס' 1 (להלן - "הרכב") לבצע את זממם. המשיבים, יחד עם אחר, הכו את המנוח בראשו, דקרו אותו בכלי חד בחלקי גוף שונים מספר רב של פעמים וגרמו למותו. לאחר מכן שרפו המשיבים, יחד עם האחר, את גופתו של המנוח. על מנת לטשטש את מעורבותם ברצח המנוח שברו המשיבים חלון בדירתו של המשיב מס' 2 והורו לחברתו של המשיב מס' 1 שהיתה בדירה למסור גירסה כי המשיב מס' 1 - שנפצע בכף ידו במהלך המתתו של המנוח - נפצע בהיותו בדירה. על דעת המשיב מס' 1 רחץ המשיב מס' 2 את הרכב והחליף את צמיגיו על מנת לטשטש את מעורבותם. כמו כן סיפר המשיב מס' 2 לאנשים כי המשיב מס' 1 נפצע בדירה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברלינר), בהחלטתו מיום 2.10.01, ציווה לעצור את המשיבים - בהסכמתם - עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 10.1.01 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה.

משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את תקופת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. המשיב מס' 1 הסכים לבקשה ובהחלטתי מיום 16.5.01, הארכתי את תקופת מעצרו כמבוקש. ענינה של החלטה זאת הוא, אפוא, הבקשה להאריך את מעצרו של המשיב מס' 2.

2.באת כוח המדינה סומכת את בקשתה להאריך את תקופת המעצר על מסוכנותו של המשיב הנלמדת מתוך נסיבותיו של מעשה הרצח שבו השתתף, מן הניסיון שעשה לשבש את חקירתה של הפרשה ומעברו הפלילי בעבירות אלימות ורכוש. כמו כן ציינה כי המשפט בשלב מתקדם ויש להניח שיסתיים בתוך תקופת ההארכה.

טענתה העיקרית של באת כוחו של המשיב היא כי חלקו של המשיב מס' 2 במעשי העבירה קטן מחלקו של המשיב מס' 1. לדבריה לא השתתף המשיב מס' 2 במעשה הרצח אלא רק בנסיונות לחפות על המשיב מס' 1, על כך ניתן, לדעתה, ללמוד גם מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.1.01. כמו כן עמדה על מצבו הנפשי הקשה של המשיב מס' 2 ועל הסבל הרב שהוא סובל בשל תנאי המעצר.

3.עמדתה של באת כוח המדינה נראית לי מעמדתה של באת כוח המשיב. מן האמור בכתב האישום עולה, לכאורה, כי שני המשיבים היו שותפים למעשה הרצח ולא ניתן לומר חלקו של מי מהם היה גדול יותר. בית המשפט המחוזי עמד על מעורבותו של המשיב מס' 2 ובהחלטתו הנזכרת אמר כי: -

"הראיות מראות שהמשיב [המשיב מס' 2 - י' ט'] שקוע עד צווארו במעורבות ברצח המיוחס לשני הנאשמים. אין להוציא מכלל אפשרות שהוא עצמו היה נוכח בזירת הרצח בעת שאירע, אם כי ככל הנראה לא הוא זה שאחז בכלי הרצח ופגע בגופו של הקורבן - - -במהלך החקירה היו סימנים רבים נוספים באשמתו של המשיב הוא שומר על זכות השתיקה, אינו משיב לשאלות, מודה כי היה שותף ביצירת השקרים, וכל זה אכן מקשר אותו במידה רבה למעשה הרצח".

כל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב מס' 2. יתר על כן, אפילו עשה רק את המעשים שבהם הוא מודה, ניתן לראותו, לכאורה, כמסייע לרצח. די בכך להצדיק את הארכת מעצרו. על כך יש להוסיף כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון ומתקרב לסיומו.

בסיום הדברים אעיר כי לדברי באת כוחו של המשיב מס' 2 הוא מוחזק במעצר בתנאים קשים, אינו מקבל את הטיפול התרופתי שהוא זקוק לו ובשל המרחק הרב בין בית המעצר לבית המשפט נמנע ממנו אוכל בימים שהוא מובא לדיונים. ראוי כי הרשויות המופקדות על כליאתו והבאתו לדיונים יתנו דעתן על כך.

4.לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב מס' 2 בתשעים ימים החל ביום 24.5.01 או עד למתן פסק הדין בת"פ 318/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.