בש"פ 3716/99 מדינת ישראל נ. ניר שטרית

1.דומני שהיום אין חולקים עוד כי המשיב מסוכן לציבור. למען ירוץ הקורא בהחלטה אוסיף פרטים ספורים.

בכתב האישום שהוגש על המשיב - שהוא צעיר כבן 23 שנים - בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו לו עבירות של סחיטה בכוח ובאיומים, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה, איומים, הדחה בחקירה ואחזקת סכין שלא כדין. המתלונן העיקרי הוא צעיר כבן 18, שלא הכיר את המשיב עד שנפגשו במועדון לילה. המשיב תקף אותו, היכה אותו באגרוף ובעט בו ולאחר מכן, במשך כששה חודשים, התעלל בו באכזריות, סחט ממנו כספים ואיים עליו. במשך כחודשיים אחרי שנדרש לחקירה נמנע המשיב מלהתייצב במשטרה עד שנעצר ובמהלך התקופה גם תקף את אחותו של המתלונן ואיים עליה. למשיב גם עבר פלילי משמעותי, בהתחשב בגילו הצעיר.

בתחילה ציווה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' אבידע) לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אולם אחרי דיון נוסף, בבקשה לעיון חוזר, ציווה לשחררו בערובה ובתנאים. חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, שדנה בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, בהחלטתה מיום 1.3.99, סברה שמעשיו של המשיב, כפי שתוארו לעיל, "מצביעים על הסיכון הנשקף ממנו, שכן אין הוא בוחל באמצעים להפיל חתיתו על מי שנקרא בדרכו". כמו כן לא מצאה שיש יסוד לחשש לשלומו במעצר בשל מצבו הנפשי. לפיכך הורתה כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.

2.חלפו כשלושה חודשים ושוב הפעם נזקק בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע), לשאלה אם לשחרר את המשיב ממעצרו. הפעם נסמכה בקשתו של המשיב לעיון חוזר על חוות דעת של פסיכיאטרים שבדקו אותו במהלך התקופה שחלפה מאז ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון וכן על כך שבמשיב בוצעו מעשי תקיפה שעליהם לא הגיש תלונה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 2.6.99, אחרי התלבטויות ו"לא בלי היסוס", חל שינוי בנסיבות המצדיק את שחרורו של המשיב בערובה. המדינה עררה על ההחלטה.

3.החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד ומשני טעמים: האחד - אין תשתית עובדתית מספקת שעליה ניתן לסמוך את הטענה שחל שינוי בנסיבות, במובן זה שמצבו הנפשי של המשיב התדרדר עד כדי כך שאין להחזיקו במעצר; השני - אפילו היתה תשתית מספקת כדי להגיע למסקנה כזאת, הרי גובר עליה החשש החמור ששחרורו של המשיב בערובה יסכן את המתלונן, את אחותו, את העדים ואת הציבור.

א.על מצבו הנפשי של המשיב מעידות שלוש חוות הדעת הפסיכיאטריות - מ22.4.99-, 3.5.99 ו27.5.99- - שנערכו על ידי פסיכיאטר מומחה של המרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, על פי בדיקותיו שלו ועל פי בדיקות והסתכלות של מומחים נוספים של המרכז. בחוות הדעת האחרונה נתבקש בית המשפט לצוות להחזיר את המשיב, ששהה באותו זמן במרכז לבריאות הנפש לצורך הסתכלות ואבחון, למעצר. נאמר שם כי "מצבו הנוכחי מוגדר כתגובה אמוציונלית ( Isterioform reaction ) בתנאי מעצר. לא ניתן לשלול התחזות". כן צוטטה בחוות הדעת האבחנה שנקבעה אחרי אשפוזו במחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית הסוהר איילון: "התחזות אצל בעל הפרעות אישיות אנטיסוציאליות". על פי בדיקות פסיכיאטריות נוספות נקבע שם ש"אין סכנה פיזית ומיידית" וכן ש"אין סיבה לאשפוז, נראה שמדובר בהתחזות". בשולי חוות הדעת צוין שבתקופת ההסתכלות חל "שיפור ניכר ומשמעותי במצבו ללא טיפול" והובע החשש ששהותו במחלקה פסיכיאטרית סגורה עלולה להחמיר את מצבו הנפשי ולחזק את הנטיה להתחזותו.

כנגד חוות דעת אלה הוגשה חוות דעת של מומחה לפסיכיאטריה, מיום 1.6.99, שנערכה לפי בקשת אימו של המשיב. מומחה זה סבר ש"מצב של התחזות הינו מאד בלתי סביר לנסיבות המקרה"; עם זאת אין בחוות דעתו דבר המעיד על סכנה פיזית ומיידית. המומחה המליץ לאפשר למשיב המשך של טיפול פסיכותרפי אינטנסיבי בתנאי מעצר בביתו. כן ציין כי "המשך המעצר במקום בו חווה את הטראומה עלול להחמיר את מצבו ולגרום לו נזק תמידי ולפיכך יש לשקול בזהירות את ההכרח במעצר כזה".

אין צריך לומר שבין אם המשיב מתחזה ובין אם אינו מתחזה אין בחוות הדעת כדי להצדיק את שחרורו מן המעצר.

ב.אולם, אפילו היתה תשתית עובדתית מספקת למסקנה זאת - ועינינו הרואות שאין תשתית כזאת - דומה שזהו המקרה שבו על בית המשפט להעלים עיניו ממצוקתו של היחיד נוכח מצוקתו של הציבור. מעשיו של המשיב, שחזר ועשה אותם במשך חודשים, מעידים על אפיו האלים, על כך שאין עליו מורא של רשויות החוק ועל כך שאינו נרתע מלנקוט באיומים ובאלימות כדי להשיג את מבוקשו. הם מעידים על כך שאינו ראוי לאמון ואין לבטוח בו. הם גם מעידים על כך שיש יסוד איתן לחשש שאם ישוחרר מן המעצר יימלט מן הבית שבו יהיה עליו לשהות, יאיים על מי שיופקדו על שמירתו, ואף יבוא חשבון עם מי שלדעתו פגעו בו. שלמותו הנפשית של המשיב ראויה שיגנו עליה, אולם שלמותם הנפשית והגופנית של מי שעלולים להיות קורבנותיו ראויה אף היא שיגנו עליה.

4.מן הפרוטוקולים של בית המשפט המחוזי, שהומצאו לי לפי החלטתי מיום 4.6.99, עולה כי בית המשפט המחוזי אישר את הערבים ואת תנאי השחרור שקבע. כמו כן מתברר כי נקבעה ישיבה לגמר הראיות במשפטו ליום 4.7.99; דהיינו, ניתן לשער שהתקופה שתחלוף עד נתינתה של הכרעת הדין לא תהיה ארוכה. מכאן שגם הנזק הנפשי האפשרי שעליו הצביע הפסיכיאטר מטעמו יהיה, כנראה, קטן, אם יהיה כזה בכלל. בכך טעם נוסף שלא לשחררו בערובה.

5.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי המשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים.