בש"פ 3730/00 מדינת ישראל נ. אוסאמה אבו גזאלה

בפניי בקשה שניה של המדינה להאריך את מעצרם של ארבעת המשיבים. הארבעה מואשמים בכתב אישום אחד בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, במספר עבירות של שוד מזוין בנסיבות מחמירות ובפציעה בנסיבות מחמירות, בחטיפה, גניבה סחר ברכב גנוב וכן בהתפרצות.

על פי הנטען בכתב האישום פעלו המשיבים ביחד עם אחרים במסגרת כנופיה, שהמשיבים 1 ו2- הנהיגו אותה. בהזדמנויות שונות פעלה הכנופיה להשגת כלי רכב באמצעות מעשי שוד ולמכירת כלי הרכב הגנובים; כמתואר בכתב האישום, ביצעה הכנופיה את מעשי השוד של המוניות וכלי הרכב שהובילו סחורות, בחלק מהמקרים תוך שימוש בסכין ובחלק מהמקרים תוך שימוש בנשק חם, וחטיפת הנהג לאזור שבשליטת הרשות הפלשתינאית. המוניות נמכרו לשניים שלכאורה הזמינו את הרכב מידי המשיבים.

המשיבים נעצרו עד לתום ההליכים, ומשפטם מתנהל לאיטו. בתום תשעת חודשי המעצר, ביום 29.2.2000, הוארך מעצרם בבית משפט זה (השופטת ד' דורנר) בשלושה חודשים נוספים עקב מסוכנותם. מעצרו של המשיב 1 לא הוארך באותה החלטה, כיוון שהוא היה נתון אז במאסר בגין הרשעה אחרת. עתה, משלא הסתיים המשפט מונחת לפניי בקשה להארכה נוספת של מעצר המשיבים 4-2 בתשעים יום, ולמעצרו מחדש של המשיב 1 שסיים בינתיים את ריצוי מאסרו.

סניגוריהם של המשיבים טענו בפניי בהרחבה כדי לשכנעני שאין להעתר לבקשת התביעה. הטענה העיקרית של הסניגורים כולם היא שבמועד ההארכה המבוקשת לא תסתיים שמיעת ההוכחות, וממילא אין טעם בהארכת המעצר המבוקשת. כל אחד מהסניגורים אף טען בנפרד למרשו, כשהטיעונים מתייחסים לראיות המיוחדות המצויות בתיק נגד כל אחד מהמשיבים; כן טענו לכך שחל כרסום בראיות נוכח עדויות התביעה והצורך לעשות שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש]. כמו-כן ביקשו כי אעריך מחדש את מידת המסוכנות המיוחסת למשיבים בהתחשב באורך תקופת מעצרם.

בא-כח המדינה אישר אף הוא, כי יידרשו דיונים נוספים שמועדיהם טרם נקבעו לשמיעת המשך ההוכחות. עם זאת, עמד בפירוט על המסוכנות הרבה הנשקפת לטענתו מהמשיבים כולם, והמשיבים 1 ו2- במיוחד.

שקלתי את טענות הצדדים, הן טענותיהם הכלליות והן הטענות הפרטניות הנוגעות לכל אחד מן המשיבים, ולחלקו היחסי של כל אחד מהם באישומים המיוחסים להם; לא ראיתי, כי ניתן להמעיט מן המסוכנות אשר עמד עליה בית המשפט המחוזי ובית משפט זה בערר, על אף התקופה הממושכת בה נתונים המשיבים במעצר. אם בכל זאת התלבטתי בשאלת הארכת המעצר המבוקשת ביחס למשיבים כולם, הרי זה משום התמשכותו של המשפט, אשר קשה לראות את סופו בהתחשב בכך שקבועים רק ארבעה תאריכים נוספים לשמיעת הוכחות עד לפגרה. על אף האמור החלטתי, כי גם בפעם הזאת יש הצדקה להארכת מעצרם של כל המשיבים, הגם שחלקם הלכאורי בעבירות המיוחסות להם הוא שונה, ושוכנעתי כי ניתן במאמץ ראוי לסיים את השמיעה במהלך הארכה זו. אתייחס להלן לכל אחד מן המשיבים בנפרד.

כאמור לטענת המדינה המשיב 1, ביחד עם אחיו המשיב 2, הוא ממנהיגי הכנופיה. על פי הטענה הוא לא רק השתתף בחלק מן המקרים המתוארים בכתב האישום, אלא אף היה שותף לתכנון של כל אחד ממעשי גניבת כלי הרכב והסחר בהם. הוא נטל חלק בחמישה ארועים שונים עד אשר נעצר. פעילותו העבריינית התבטאה בייזום העבירות והבאת כלי הנשק וכן בליווי הרכב ובו השודדים, כשהוא שומר עמהם קשר בעודו נוסע ברכבו. כן ביצע פעולות למכירת הרכב הגנוב והעברתו למזמין. משיב זה אף הורשע בבית משפט השלום בעבירות מאותו סוג: התפרצות לרכב, חבלה בו, גניבתו ונהיגה בזמן פסילה, מעשים שביצע ביחד עם המשיב 3 תקופה הנדונה. בשל הרשעה זו נגזרו על המשיב 1 שנים עשר חודשי מאסר בפועל. היום הסתיים מאסרו, ובהתחשב בכך שהמשפט נשוא הבקשה שלפניי טרם הסתיים מבוקש מעצרו מחדש.

המשיב 2, אחיו של המשיב 1, היה על פי הנטען שותף לארגון ואחראי למכירת כלי הרכב הגנובים. מיוחסים לו באופן פעיל שניים ממעשי השוד המזוין. המשיב 2 הוא המבוגר שבחבורה, והוא המשיך בפעילות הפלילית גם לאחר מעצרו של אחיו.

למשיב 3 מיוחסת השתתפות פעילה בשני במקרי שוד. באחד מהמקרים נעשה שימוש בסכין,בוצע מעקב אחרי רכב שהוביל סחורה ממחסן סיגריות, סחורה בשווי של כ80,000- ש"ח, שנגנבה מן הרכב, כשעל הנהג הופעל לחץ באיומי אקדח. על משיב זה נגזרו עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לאחר שהורשע ביחד עם המשיב 1 בעבירות מאותו סוג. את העבירות ביצע המשיב 3 בהיותו משוחרר בערובה בתיק אחר תוך הפרת תנאי השחרור.

סניגורו של המשיב 4 טען, בין היתר, לכרסום בראיות; על פני הדברים לא נראה כי כרסום זה הוא מן הסוג המצדיק התערבות בית המשפט בהחלטת המעצר, מה גם שבקשתו לעיון חוזר מטעם זה נדחתה בעבר. מכל מקום גם למשיב זה מיוחסת השתתפות במעשי אלימות קשים.

מכל האמור עולה, כי מסוכנותם של המשיבים נותרה בעינה, והיא מצדיקה המשך מעצרם. כאמור קיים חשש שהציפיה שמשפטם של המשיבים יסתיים בתום הארכה זו עלולה להתבדות נוכח מיעוט המועדים שנקבעו להמשך שמיעת ההוכחות. באי-כח המשיבים אף טענו כי הערכתם היא, שהשופט השומע את התיק לא יקבע את המשך השמיעה לתקופת הפגרה. במצב שנוצר הנני סבורה כי יש להמשיך ולשמוע את ההוכחות במשפטם של המשיבים תוך כדי מעצרם. עם זאת, בהתחשב בתקופת המעצר הממושכת מן הראוי שהשופט הנכבד של בית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ לנצל את תקופת ההארכה לשמיעה אינטנסיבית של המשפט, גם במהלך הפגרה, כך שניתן יהיה לסיים את שמיעת ההוכחות בתקופת הארכת מעצר זו.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על מעצרם של המשיבים לתקופה של תשעים יום נוספים; המשיב 1 מיום 28.5.2000 ויתר המשיבים מיום 30.5.2000, או עד מתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.