בש"פ 3736-23 בש"פ 3736-23

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת כב' השופט נ' נחשון מבית המשפט לענייני תעבורה בירושלים בת"ד 10-09-21 מיום 2.5.2023, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המבקש.

המועד האחרון להגשת הערעור על ההחלטה חלף ביום 7.5.2023, ואילו הבקשה דנא הוגשה ביום 16.5.2023, היינו באיחור של 9 ימים. בבקשה נטען כי עובד המשרד של בא-כוח המבקש התכוון להגיש את הערעור במועד האחרון להגשתו, אך הדבר נמנע ממנו בשל נסיבות רפואיות. כן נטען, כי הערעור הוגש ביום 8.5.2023 באמצעות פקס לבית המשפט, אך לא התקבל למרשם מאחר שלא ניתן לפתוח הליך חדש באמצעות הגשה מרחוק בבית משפט זה. בהמשך לכך, לטענת המבקש, ביום 9.5.2023 הוגש ההליך באופן פיזי, אך נדחה מן המרשם עקב איחור בהגשתו. לטענת המבקש, מדובר באיחור קל שאינו צפוי לעכב את ההליך העיקרי בעניינו, ומשום כך יש להיעתר לבקשת הארכה.

המדינה מתנגדת למתן הארכה, וזאת מאחר שלטענתה לא ניתן כל הסבר בבקשה לעיכוב בהגשת בקשת הארכה מיום שנדחה הערעור מן המרשם בשל האיחור בהגשתו (9.5.2023) ועד הגשת בקשת הארכה בפועל (16.5.2023). כן נטען כי סיכויי ההליך לא מצדיקים אף הם את מתן הארכה המבוקשת.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי הארכת מועד בפלילים תינתן רק בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת", ואמת מידה זו חלה גם כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות, אשר סד הזמנים לגביו הוא קצר במיוחד – חמישה ימים בלבד. לבירור מהיר של ערעורי פסלות בהליכים פליליים חשיבות מיוחדת, וזאת מאחר שההליך הפלילי בערכאה הדיונית מופסק, ככלל, עד להכרעה בערעורים אלה (ראו: סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; בש"פ 349/20 ניסני נ' מדינת ישראל (16.1.2020); בש"פ 5756/20 מקייטן נ' מדינת ישראל (18.8.2020)).

בענייננו, אף אם אצא מנקודת הנחה כי ניתן טעם המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך הערעורי עד ליום 9.5.2023, הרי שלא ניתן כל הסבר לעיכוב בהגשת בקשת הארכה במשך כשבוע מיום שנדחה הערעור מן המרשם בשל איחור בהגשתו ועד להגשת בקשת הארכה בפועל. בנסיבות אלה, וכן בשים לב להערות בית המשפט לענייני תעבורה כי ההליך עוכב על-ידי ההגנה לאורך ניהולו, וכי יש מקום לקדם את התיק – דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.