בש"פ 3741/96 ידיד אברהם נ. ענבר סוכנות לביטוח 1991 בע"מ

המבקש תבע את המשיבה לדין בבית המשפט לתביעות קטנות. ביום שנקבע לדיון לא התייצבה המשיבה וניתן פסק דין בהיעדר הגנה. המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מיום 23.1.96, בוטל פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות של 100 ש"ח למבקש. כן נקבע דיון ליום 5.3.96.

ביום הדיון השני, שוב לא הגיעה המשיבה. לאחר שנשאל המבקש אם שולמו לו ההוצאות, וענה בשלילה, קבע בית המשפט בהחלטתו כי פסק הדין המקורי מיום 15.1.96 שריר וקיים ואין צורך בדיון נוסף.

המשיבה הגישה בקשה לביטול החלטה זו. טענתה היתה, כי בשל הפיגוע בדיזנגוף סנטר נאלצה לעזוב את אולם הדיונים לפני שמיעת התיק. בקשתה נדחתה. בית המשפט ציין, כי אין בטעם זה כדי להסביר מדוע לא שולמו למבקש ההוצאות בהליך הראשון, כאמור בהחלטה מיום 23.1.96.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 6.5.96 נתקבל הערעור. בית המשפט קבע, כי היה מקום להתחשב בנסיבות ההיעדרות מיום 5.3.96, וכי שגה בית המשפט משלא קיבל נימוק זה כעילה לחידוש הדיון.

על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. המבקש טוען לפגמים פרוצדוראליים שונים בהגשת בקשת רשות הערעור, וחוזר ומפרט את נסיבות האירוע. כן הוא טוען, כי בקבלת הערעור היה משום חריגה מן הכלל לפיו אין ערעור על החלטת ביניים של בית משפט לתביעות קטנות.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יאמר מיד: אין בבקשה כל עילה או טענה שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הערעור נסב על ההחלטה בדבר מתן פסק הדין במעמד צד אחד, ואין כאן חריגה מכללי הערעור בבית המשפט לתביעות קטנות. אין בטענותיו של המבקש כל טענה או ביסוס לטענה, החורגת מן העניין האישי הצר של בעלי הדין במקרה זה. לפיכך, אין ממש בבקשה ודינה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 2,000 ש"ח.