פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3750/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
פלונים
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור פסלות שו
פט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים בת.א. 1778/96 מיום 8.6.97
שניתנה
על ידי כבוד השופט מ' רביד
בשם
המערערים: עו"ד עמוס גבעון
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים
(כבוד השופט מ' רביד), מיום 8.6.97, בה נדחתה בקשת המערערים לפסילת השופט מלישב
בדין בעניינם.
2. פלוני, תושב השטחים, שיתף פעולה עם כוחות
הביטחון הישראליים. הוא נעלם ביום 24.11.88. המערערים הגישו, בבית המשפט המחוזי
בירושלים, כנגד המשיבה, תביעה לפיצויים (ת.א 1778/96). בכתב תביעתם טוענים
המערערים (התובעים), כי פלוני נפטר בתאריך שאיננו ידוע להם, וזאת כתוצאה משיתוף
פעולתו עם כוחות הביטחון. לטענתם, מותו של פלוני נגרם עקב רשלנותה של המשיבה,
ובעקבות רשלנותה זו ו/או מכוח היחסים החוזיים בין פלוני למשיבה חייבת היא לפצות
אותם על הנזקים שנגרמו להם, בהיותם תלויים במנוח פלוני. המשיבה (הנתבעת), בכתב
הגנתה, הכחישה את עובדת מותו של פלוני. כן כפרה המשיבה באחריותה ובחובתה לפצות את
המערערים.
3. התיק נקבע להוכחות ליום 8.6.97 בפני כבוד
השופט מ' רביד. בטרם תחילת הדיון, הזמין השופט את באי כוח הצדדים ללשכתו לבירור
אפשרויות פשרה. בא כוח המשיבה הציג את עמדתו לפיה, המשיבה לא החזיקה את פלוני, וכי
לאור העובדות שטענו המערערים בדיון קודם בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק, ולאור תשובות לשאלון שנתנו בדיון קודם זה, לא יצליחו המערערים להוכיח, כי
פלוני נרצח על ידי גורמים עוינים, ועל כן, אין המשיבה חייבת בפיצוי המערערים.
בתשובה לשאלת בית משפט קמא, הציע בא כוח המשיבה, לצורכי פשרה בלבד, סכום של 50,000
ש"ח לפיצוי המערערים. בית המשפט פנה לבא כוח המערערים ואמר ש: - "זה
אמנם נראה סכום נמוך, אך בהתחשב בטענות בבג"צ וקשיי הוכחה והנטל הוא על
התובעת (המערערים) להוכיח, גם בהנחה שהוא נרצח על ידי גורמים עוינים, יש קושי
בהוכחת עוולת הרשלנות. הסיכויים להוכיח את התביעה לא טובים". בית המשפט המליץ
לקבל את ההצעה, אך בא כוח המערערים דחה את ההמלצה. בית המשפט המליץ בשנית לקבל את
ההצעה לאור הסיכוי שהתביעה תידחה והמערערים יחויבו בהוצאות לרבות הוצאות מתורגמן.
משדחה בא כוח המערערים גם המלצה זו, אמר לו בית המשפט, כי "אתה חורש על
גבה" (של המערערת מספר 2). בית המשפט הזמין את המערערת מספר 2 אליו ללשכה,
הציג בפניה את תמונת המצב וביקש תגובתה להצעה לאחר שתיוועץ עם עורך דינה. בשלב זה,
ביקש בא כוח המערערים כי בית המשפט יפסול את עצמו מן הטעם שבית המשפט גיבש כבר את
דעתו בתיק.
4. בהחלטתו מיום 8.6.97 דחה בית המשפט את הבקשה.
בהחלטתו, ציין בית המשפט, כי מותר לשופט להביע עמדה על סיכויי התביעה לאחר שעיין
בכתבי הטענות, כל עוד אין בכך הבעת דעה נחרצת, שחוסמת את הדרך בפני התובע להוכיח
את תביעתו. בית המשפט קמא סבור כי אין בדברים שאמר משום הבעת עמדה נחרצת, ועל כן,
דחה את הבקשה לפסול את עצמו מלישב בדין.
5. על החלטה
זו הוגש הערעור שבפני. לטענת המערערים, אמרות בית המשפט מצביעות על כך שהוא גיבש את עמדתו לא רק בשאלות המשפטיות אלא גם ובעיקר בשאלות העובדתיות. כן טוענים המערערים, כי אמרת בית המשפט לבא כוחם שהוא "חורש על גבה" (של המערערת מספר 2), מעליבה אותו, אינה מאפשרת לו לייצג את המערערים בנאמנות ויש בה כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי.
6.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני ובטענות המערערים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בכגון דא, לא תחושתו האישית של המתדיין היא הקובעת, אלא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כפי שזה משתקף אובייקטיבית בעיניו של השופט היושב בדין (ע"פ 5/82 ח"כ אהרן אבו חצירא נגד מדינת ישראל ואח' , פ"ד לו(1) 247). אמרותיו של בית משפט קמא אין בהם כדי ללמד כי הוא גיבש עמדה סופית נחרצת, כי "המשחק מכור" ו "הדלת נעולה" בפני המערערים להוכיח את צדקת עמדתם (ראה:- בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נגד יושב ראש וועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573). אמרותיו של בית המשפט נאמרו בטרם נשמעו ההוכחות, בהליך לא פורמאלי, במסגרת ניסיון לפשר בין הצדדים, על סמך התרשמותו מכתבי הטענות. יודע הוא, כשופט מקצועי, את משמעותם של כתבי הטענות ומגבלותיהם. נהוג הוא, כי בניסיון בית המשפט לפשר בין הצדדים, יביע את התרשמותו על סיכויי התביעה על סמך כתבי הטענות. זאת היא התרשמות ותו לא ואין בה משום "נעילת דלתות" בית המשפט (השווה: רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נגד סמיר עבד ראזק סליימה , פ"ד מד(3) 758; ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ ואח' נגד משרד הבינו והשיכון ואח'
(לא פורסם); ע"א 5054/96 יחיא מוסלח דחלה נגד קרן קיימת לישראל (לא פורסם)). גם לשון חריפה בה נוקט בית משפט אינה מהווה עילה לפסלותו אם לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. בית משפט זה קבע בעבר כי:
"גם הלשון הקשה משהו בה נקט השופט המלומד בהתייחס להתנהגות המערערים היא כשלעצמה אין בה כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים. אין באמירות הנ"ל, שראוי היה להן לו היו מאופקות יותר, כדי להגביל את השופט או להפריע לו לשקול לגופן את כל הטענות הנוגעות לשאלת שיעור דמי השימוש על פי הראיות שיוצגו לפניו" (ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נגד עזבון יצחק הדסאי מורטנפלד , פ"ד מה(2) 36, 42. וראה גם: ע"פ 199/85 יורם אליעז נגד מדינת ישראל , פ"ד לט(2) 80, 84).
לפיכך, דין הערעור להידחות.
ניתן היום, כ"ו בתמוז התשנ"ז
(31.7.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97037500.
A02
/דז/