בש"פ 376/97 יונה ספיר נ. קצין תגמולים

המבקשים הינם אשתו ובנו של המנוח, אשר גויס לשירות מילואים בתאריך 15.2.89 ויומיים לאחר מכן שם קץ לחייו באמצעות כלי נשק צבאי. קצין התגמולים דחה את תביעת המבקשים להכיר בזכאותם לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950.

המבקשים ערערו לועדת הערעורים, ובמסגרת הערעור הגישו חוות דעת של ד"ר פורטנוי לפיה שירות המילואים גרם למנוח תחושת תסכול, אכזבה והשפלה אשר הביאו את המנוח להתאבד.

מטעם המשיב הוגשה חוות דעת של ד"ר זהר בה נקבע כי החלטתו של המנוח להתאבד גמלה בליבו עוד לפני שירות המילואים. לאור הראיות שהיו בפניה העדיפה ועדת הערעורים את חוות דעתו של ד"ר זהר, קבעה כי המשיב הרים את נטל הראיה בהתאם לסעיף 2 לחוק, ודחתה את הערעור.

על קביעת ועדת הערעורים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור בקובעו כי החלטת ועדת הערעורים שהתבססה על חומר הראיות שבפניה הינה מנומקת ומבוססת, ולא נמצא פגם בממצאיה העובדתיים ובמסקנותיה המשפטיות.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. השאלה היחידה שמתעוררת בענין זה הינה האם התאבדותו של המנוח נגרמה בשל שירות המילואים. בהתאם לסעיף 25 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 ניתן לערער על החלטת ועדת הערעורים בשאלה משפטית בלבד. השאלה שבפנינו הינה שאלה עובדתית אשר הוכרעה על ידי הערכאות הקודמות בהתאם לראיות שהיו לפניהן, והיא אינה מצדיקה מתן רשות לערער לפני ערכאת ערעור שלישית.

הבקשה נדחית.