בש"פ 3763/04 נמרוד אביכזר נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' הכט) על פיה נעצר העורר עד תום ההליכים בעניינו.

2.בין העורר, הנאשמים עמו בת.פ. 342/03 (גלעד יוסף ורובין קוזוקין ) וארבעה אחרים (להלן: "האחרים") ובין יריביהם - שמעון זרביאלוב , אלכסנדר דרבצ'וב

ואלכסנדר קוזוקין (להלן: "המנוח"), אירעו קודם לארוע נשוא כתב האישום מספר עימותים אלימים. במטרה לנקום בשלושה, קשרו הנאשמים קשר עם האחרים לתקוף את יריביהם בסכינים ולגרום להם חבלות חמורות, במטרה לנקום בהם. ביום 27.2.04, בשעת ערב, הגיעו הנאשמים והאחרים ברכבו של העורר, כשהם מצוידים בסכינים, מברגים ומקלות, לדירה בבית-שמש בה שהו אותה שעה יריביהם. כשנפתחה דלת הדירה, פרצו פנימה ותקפו את יריביהם. זרביאלוב ודרבצ'וב נדקרו באזור הירך ונזקקו לטיפול רפואי. המנוח נדקר בירכו ארבע פעמים, ובעודו מבקש להגן על עצמו מפני דקירותיהם של הנאשמים והאחרים, חדרה אחת הסכינים עמוק למפשעתו, קרעה עורק ראשי, וכתוצאה מכך איבד המנוח במהירות דם רב. עם הגיעו לבית החולים נקבע מותו. הנאשמים נמלטו מהמקום ברכבו של העורר כשפניהם לרמלה. בדרך תיאמו הנאשמים גרסאות, וגלעד השיל את מכנסיו המגואלים בדם והשליכם בסמוך ללולי מושב תעוז. בהגיעם לרמלה, פנו גלעד והעורר לדירתה של פאני אבנעים ותיאמו עימה עדויות וגרסת אליבי. לאחר מכן ניגבו השניים את פנים הרכב שהוכתם בדמו של העורר, אשר נפצע במהלך התקיפה.

3.בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הוא קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של כל אחד מהנאשמים, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, מי מבין הנאשמים והאחרים דקר את מי מבין היריבים אינה גורעת מאחריותם המשותפת לתוצאות התקיפה, שנעשה בצוותא-חדא. העורר בחר שלא למסור את גרסתו, אך על נוכחותו בזירת האירוע העידו דמו שנמצא על מכנסיו, והודעתו של יוסי קוזוקין על פיה, לבקשת העורר, מסר לו סכין לפני האירוע. העורר אף נזכר בהודעתו של אחד מהאחרים כמי שהינחה את האחרים לגבי אופן ביצוע התקיפה, ומתמליל האזנת הסתר עולה כי הורה לשאר הנאשמים ולאחרים שלא לשתף פעולה במהלך החקירה. בית המשפט מצא כי קימות נגד העורר עילות מעצר בגין מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי המשפט, וכי אין מקום לחלופת מעצר. זאת, נוכח הראיות בדבר רמת מעורבותו הגבוהה באירוע, לאור הרשעותיו הקודמות בעבירות גניבה, איומים שימוש וסחר בסמים, והעובדה כי ריצה מאסר 6 חודשים ולאחר מכן שב לסחור בסמים והפר הוראה חוקית. כן התחשב בעובדה כי עומד נגדו אישום נוסף בגין ביצוע שני מעשי שוד בנסיבות מחמירות. מנימוקים דומים נעצר גם גלעד עד תום ההליכים, ואילו קוזוקין, שעברו הפלילי הקודם פחות מכביד וחלקו בפרשה נשוא אישום זה אינו חמור באותה מידה, שוחרר בחלופת מעצר.

4.את עררו על מעצרו עד תום ההליכים, משתית העורר על טענת אפלייה בינו לבין הנאשם קוזוקין, לגביו הסתפק, כאמור, בית המשפט המחוזי בחלופת מעצר. לטענתו, חומר הראיות מלמד כי העורר וקוזוקין הינם היחידים שלא היה להם חלק בארועים שקדמו לארוע העבירה, וכי הצטרפותם לחבורה נעשתה בלא תכנון מוקדם. העורר תוקף את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר מצד אחד התעלמה מחלקים בחומר הראיות המלמדים על כך שלא היה הגורם הדומיננטי באירוע, ומאידך גיסא בחר לתת משקל-יתר להודעות בלתי אמינות, המצביעות כביכול על ניסיונותיו של העורר לשבש ראיות והליכי משפט.

5.אין מקום לקבלת הערר. העבירות המיוחסות לעורר הן, כשלעצמן, חמורות מאד, ומשקלן המצטבר מעיד על מסוכנותו הרבה של העורר מכח עצם ההליכים התלויים נגדו בתיק זה. לכך מצטרפות הרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש, איומים, סמים, ואלימות. יתר על כן, לדברי באת כוח המדינה, מתנהלת עתה נגד העורר חקירה בתיק סמים רציני. אשר לקוזוקין לחובתו הרשעה פלילית אחת בעבירת סמים, ומכאן שאין כל דמיון בין עברו הפלילי שלו לזה של העורר. יתר על כן בחומר הראיות בהליך שלפנינו ישנו תימוכין לכך כי לעורר חלק דומיננטי במעשי העבירה שאינו דומה כלל לזה של קוזוקין, מה גם שהעורר מואשם גם בעבירה של שיבוש מהלכי המשפט, שאינה מיוחסת לחברו. די באבחנות האמורות בין השניים כדי להצדיק גישה מחמירה בהרבה לגבי העורר, כפי שאכן נקט בית המשפט קמא. אין מדובר באפלייה פסולה בין שווים, אלא באבחנה לגיטימית בין נאשמים שנסיבותיהם האישיות וחלקם בעבירות שונים זה מזה.

לאור האמור, הערר נדחה.