בש"פ 377/12 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 11.1.2012 (כב' השופט א' אינפלד ) במ"ת 26288-12-11, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת ונקבע דיון המשך ליום 23.1.2012.

1.

נגד העורר, קטין יליד 1994, הוגש כתב אישום ביום 14.12.2011 ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס לו עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 10.12.2011 ביצע העורר מעשים מגונים בכוח באישה אשר יצאה לריצה באזור מגוריו (להלן: המתלוננת ). העורר הגיח מאחורי המתלוננת, אחז בה מאחור וסובבה לכיוונו, נשק על לחייה ונגע באיבר מינה מעל בגדיה. לאחר מכן, הפיל העורר את המתלוננת ארצה, כשהיא שוכבת על גבה, התיישב על ירכיה וליטפה בבטנה ובחזה מתחת לחולצתה, תוך שהוא אומר לה "חמודה את רוצה". במהלך מעשים אלו, צעקה המתלוננת על העורר שיעזוב אותה וניסתה להדפו מעליה, אולם העורר התעלם מהתנגדותה והמשיך במעשיו. המתלוננת הצליחה לסובב את גופה והחלה לזחול במטרה להתחמק מאחיזת העורר, או-אז אחז העורר במכנסיה, גררה לכיוונו, והפיל אותה בשנית על גבה תוך שהוא מתיישב עליה. העורר החל להוריד את מכנסיו, אך בשלב מסוים חדל מכך, הניח למתלוננת ועזב את המקום. כתוצאה ממאבק המתלוננת בעורר, נפצעה המתלוננת בברכיה ובמרפקה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. בא כוח העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, ואציין כי העורר הודה במיוחס לו, שחזר את האירוע ומסר לבא כוחו כי הוא מצטער של מעשיו. לאור זאת, טען בא כוח העורר לחלופת מעצר או לחלופין לחלופת מעצר עד לקבלת תסקיר.

2.

ביום 14.12.2011 דחה בית המשפט (כב' השופט א' אינפלד ) את בקשת העורר והורה על קבלת תסקיר בעניינו ועל מעצרו עד להחלטה אחרת. שירות המבחן נתן מספר תסקירים בעניינו של העורר, בכולם הדגיש את מצבו הקשה של העורר במעצר, אך דחה את המלצתו עד לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית לבחינת מצבו הנפשי, והסיכון לאובדנות ופגיעה עצמית. לאחר ש העורר הסכים לבדיקה פסיכיאטרית, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 28.12.2011 על ביצוע הבדיקה. שירות המבחן הגיש במועד זה תסקיר חלקי נוסף והודיע כי טרם השלים את בדיקותיו. עם זאת, המליץ שירות המבחן כי בשלב הביניים ובטווח הקצר ישוחרר העורר לחלופת מעצר בבית הוריו. בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן, נוכח מסוכנותו של הקטין כפי שעולה מהמעשה המיוחס לו בכתב האישום, והורה על השארת העורר במעצר עד קבלת תסקיר שלם בעניינו.

בדיון שהתקיים ביום 11.1.2012 טרם בוצעה בדיקה פסיכיאטרית, ובשל כך לא הוגש תסקיר מקיף. שירות המבחן המליץ, נוכח השינוי לרעה במצבו של העורר בבית המעצר ונוכח העיכוב בקבלת התסקיר המשלים, לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו בצירוף איזוק אלקטרוני. בא כוח העורר טען כי העורר סובל מאלימות במקום מעצרו, וכי חלוף הזמן גורם לו לנזקים בריאותיים ורגשיים. בהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט כי הבדיקה הפסיכיאטרית התעכבה במשך שבועות ויש להצר על כך. עם זאת, קבע בית המשפט כי נסיבות העבירה מעידות על מסוכנות גבוהה, ובשל כך הורה על המשך מעצרו של העורר עד למועד הינתן תסקיר משלים הקבוע ליום 23.1.2012.

3.

מכאן הערר שלפני.

העורר טען כי יש להתחשב בגילו הצעיר; בעברו הנקי; בעובדה שהוא שוהה למעלה מחודש ימים במעצר בשל ליקויים במערכת שירות המבחן; ונוכח מצבו הנפשי והבריאותי המתדרדר במעצר. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש להמתין עד לקבלת חוות דעתו של הפסיכיאטר.

4.

אין חולק כי העבירה המיוחסת לעורר ונסיבות ביצועה, מלמדות על מסוכנות, באשר מדובר ב"כמעט אינוס" בסיטואציה שהיא חלום הבלהות של כל אשה. מכאן, שניתן להבין את זהירותו של בית משפט

קמא שהורה על המשך מעצרו של העורר עד לקבלת חוות דעת מקיפה בענייננו.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהעורר הוא קטין שזו לו הפעם הראשונה שהוא מסתבך בפלילים, ונמצא מזה למעלה מחודש ימים במעצר. העורר סובל מהתקפי אפילפסיה, ושירות המבחן ציין בתסקיריו את מצבו הנפשי הקשה, כי מצבו בכלא "הולך ומתדרדר" וכי קיים חשש ש"הימשכות ההליכים והישארותו במעצר רק מחמירים את מצבו הנפשי והבריאותי". בתסקיר מיום 27.12.2012 נכתב כי העורר נרתע ממעצרו והרקע ההתפתחותי שתואר אודותיו מצביע על יכולתו לעמוד בגבולות ברורים, אך כל עוד לא נבדק פסיכיאטרית קשה להעריך לעומק את מצבו. בשל כך המליץ שירות המבחן לשקול שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו, מהם התרשם שירות המבחן לחיוב, ונכתב כי ההורים "נמצאים בשלב ראשוני של הלם" לנוכח העבירה החמורה המיוחסת לבנם. עוד נכתב כי גורמי חינוך וטיפול מעירו של העורר וממקום עבודתו של אביו של העורר (אשר עובד בשירות המדינה), יצרו קשר עם שירות המבחן וביקשו להיות מעורבים בטיפול בעורר ולסייע למשפחה.

5.

בנסיבות אלה, ובעיקר נוכח החשש למצבו הנפשי והבריאותי של העורר-הקטין עקב מעצרו המתמשך, מצאתי לקבל המלצת שירות המבחן לפיה אין להמתין עד לקבלת הערכה פסיכיאטרית מקיפה לגבי העורר ואני מורה על שחרורו בתנאים הבאים:

א.

מעצר בית מלא בבית הוריו.

ב.

כל אחד מההורים יחתום ערבות צד ג בסך 15,000 ₪.

ג.

איזוק אלקטרוני (וזאת תוך 7 ימים מתאריך החלטה זו).

במהלך הדיון הובהר להורים, שהתייצבו בפני, כי כל הפרה של תנאי מעצר הבית תוביל למעצרו המיידי של העורר. הוסבר גם לעורר שאסור לו לעזוב את הבית (למעט בתיאום עם הסנגור לצורך מפגש עם הפסיכיאטר בלווי מי מהוריו).