בש"פ 3783/12 יוסף צובארי נ. עיריית תל אביב יפו

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי 41/11, וזאת עד שתוגש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המחוזי בתל אביב (השופטת כהן) בעפ"א 10136-05-12 מיום 13.5.12, שבמסגרתו הותרה על כנה החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופט הימן) בב"ש 928/11 מיום 3.5.12 בה נדחתה בקשת המבקש לביטולו של הצו.

ב.

ביום 3.5.12 דן בית המשפט לעניינים מקומיים בבקשתו השניה של המבקש לביטולו של צו הריסה מנהלי 41/11 בטענה כי לא ידע על קיומו של הצו. בית המשפט ציין כי "אני מתקשה לרדת לסופה של בקשה זו, והיא בקשתו השניה של המבקש לביטולו של צו הריסה מנהלי ... את הבקשה הקודמת דחיתי בתאריך 16.2.12 מן הטעם שעניינו של הצו נדון בהרחבה בתיק זה, אשר הגיש אדם אחר ונדחתה לגופה. הוספתי וציינתי כי אין להיעתר לטענות אלו...". טענה נוספת שנדחתה בהחלטה מיום 16.2.12 היא באשר לקיומו של "אינטרס הסתמכות" למבקש הואיל ורכש את הנכס ביום 30.5.11, לאחר שערך בעירית תל אביב ובחברת עמידר בדיקות באשר לקיומן של הגבלות על הנכס, מהן לא עלה כי הצו קיים; ורק ביום 15.12.11 נודע לו עליו. באותה החלטה קבע בית המשפט כי:

"דומה כי אם מצויה רבותה [ביחס לבקשה המקורית בתיק] בטענותיו של המבקש, הרי היא בטענת ההסתמכות ובטענות בדבר השקעתו הניכרת במקום. על אלו אוכל לומר זאת: בחינת תקינות פעולתה של הרשות המנהלית בעניינים מסוג זה לא נבחנת אלא תקינות פעולתה בהוצאתו של צו ההריסה המנהלי, ובהמצאתו כנדרש בהוראות החוק. אם נגרם למשיב נזק כלשהו בשל אי-עמידה בחובת גילוי, של עצם קיומו של הצו לאחר שהומצא כדין – ואיני קובע ממצאים כלשהם בעניין זה – אין זה מענינו של הליך לביטול הצו. לכל היותר יכול הדבר לשמש בגדרו של הליך נגד הרשות המנהלית, נגד בעל זכויות המקרקעין או נגד כל גורם אחר...".

הובהר כי הואיל והצו הוצא והומצא כדין, אין כל עילה לביטולו, גם אם היה נמצא שהמבקש אכן לא ידע על ההליך ונגרם לו נזק מכך. בקשתו של המבקש לביטול הצו נדחתה איפוא בשנית, בהחלטה האמורה מיום 3.5.12.

ג.

במקביל עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים (בעת"מ 10606-03-12; סגנית הנשיא גדות) וטען, כי הועדה המקומית אינה רשאית לבצע את הצו. נתבקש עיכוב ביצועו של הצו. בהחלטה מיום 7.3.12 נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע, ונקבע כי הדרך לתקוף את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים היא הגשת ערעור ולא פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, והיא נדחתה מאותם טעמים (בר"ם 2019/12; השופט פוגלמן).

ד.

כאמור, על הדחיה מיום 3.5.12 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש איחר לדיון בערעור וניתן פסק דין בהיעדרו. בית המשפט ציין, כי אין זו הפעם הראשונה שנדרש לצו זה, אשר חוקיותו נדונה לראשונה בערעור שהוגש על הדחיה הראשונה מיום 16.2.12; ובנסיבות שתוארו אין בכך איפוא משום עיוות דין הפוגע במבקש.

הבקשה

ה.

בפנינו חזר המבקש, בין השאר, על נסיבות רכישת הנכס, לרבות סכומי הכסף שהושקעו בכך והבדיקות שנערכו בעיריה ובעמידר. נטען, כי בנסיבות אלה קם למבקש אינטרס הסתמכות, וכי המשיבה לא עמדה בחובת הגילוי. כן נטען, כי היה על המשיבה לזמן את המבקש לדיון להוצאת הצו.

דיון והכרעה

ו.

המבקש טען טענות רבות שמרביתן לא בוססו. שאלת חוקיותו של הצו נדונה מספר פעמים, ודומה כי לא נפל בו פגם. לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הקודמות בעניינה, לא מצאתי מקום לעכב את הביצוע מקום שאין מתקיימים הגדרים הנהוגים בבקשה בגלגול שלישי.

ז.

בנסיבות, אין בידי איפוא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.