בש"פ 3797/97 מדינת ישראל נ. בביאלוב יעקב

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על פי כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה בכוונה מחמירה וכן החזקה ונשיאה של אקדח ללא רשות. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו. הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי קבע שבנסיבות העניין, וחרף חומרת הנסיבות האופפות את המעשים שבעטיים הובא המשיב לדין, ניתן להסתפק בחלופת מעצר שתתבטא (בין היתר) בהגבלת המשיב לבית אחותו במצפה רמון, בתנאים של "מעצר-בית" מלא. בערר שלפני מבקשת המדינה לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט.

המעשה העובדתי אינו במחלוקת: המשיב הותקף במכת אגרוף על ידי המתלונן. סמוך לאחר מכן פנה המשיב למקום מחבוא, נטל משם אקדח שהסתיר, רדף אחרי המתלונן וירה שלוש יריות שאחת מהן פגעה בגבו של המתלונן. יצוין שלמרדף הזה הצטרף אדם נוסף, אסיר נמלט. גם הוא ביקש לבוא חשבון עם המתלונן, רדף אחריו ביחד עם המשיב, ולאחר שהמשיב ירה בו ופצע אותו, דקר אותו האחר, בעזרת סכין, שתי דקירות בבטנו. כל המעשה כולו התרחש ברחובותיה של העיר באר-שבע. המשיב נטל את האקדח וירה לעבר המתלונן תוך סיכון חיי המתלונן וסיכון שלום הציבור בכללותו. הוא עשה כן למרות שהיטיב לדעת כי המתלונן הוא חולה נפש ושמעשה התקיפה נעשה על-ידיו על רקע מחלתו.

בנסיבות רגילות ואלמלא גילו הצעיר של המשיב, שבעת מעשה היה בן פחות מ21-, נוטה הייתי לקבוע כי צורכי ההגנה על הציבור מחייבים את מעצרו של המשיב. משהתרשם בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שהוצעה "מבטיחה אי סיכון הציבור באופן כללי, ואי סיכון המתלונן במידה שניתן להסתפק בה", גמרתי בדעתי שלא להתערב בהערכתו. יצוין כי אינני תמים דעים עם כל נימוקיו של בית המשפט המחוזי לשחרורו של המשיב בערובה. גם בתנאי השחרור ממעצר רואה אני מקום לכלול שני תיקונים דרושים, אשר שניהם מקובלים הן על סניגוריתו של המשיב והן על אחותו וגיסו שבביתם אמור המשיב להימצא מעת שישוחרר. הצורך בתיקונים הללו נובע מהעובדה שהאקדח בו השתמש המשיב לביצוע המעשה לא אותר ולא נתפס. בחקירתו נמנע המשיב ממסירת גירסה ברורה מנין השיג אקדח זה, וגם לא עשה את מה שלפי הסביר יכול היה לעשות כדי לסייע למשטרה לתפוס אותו. יש חשש ממשי שהמשיב ינסה להגיע, בעצמו או בעזרת אחרים, אל האקדח האמור ולהעלימו, וההגבלות הנוספות שאטיל עליו מיועדות לשכך ככל האפשר חשש זה.

תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי יתוקנו. התנאי המאפשר למשיב לצאת מן הבית, לצורך פגישות עם עורכת-דינו, מתבטל בזה. מאידך, מותנה השחרור בתנאים הנוספים הבאים: בהיותו במעצר-בית, בבית אחותו וגיסו, לא יקיים המשיב כל קשר, ישיר או עקיף, בין בפגישה אישית ובין בטלפון או באמצעי תקשורת אחר, עם אדם כלשהו מחוץ לבית. אחותו וגיסו של המשיב יערבו גם לקיום תנאי זה. בגדר חובתם עליהם למנוע ביקורים בביתם של חברי המשיב, או של אנשים שאינם מחוג בני משפחתם או ידידיהם שלהם. כמו כן מוטל עליהם למנוע מהמשיב גישה לטלפון או לאמצעי תקשורת כלשהו. בהסכמתם, עליה הצהירו בפני, רשאית המשטרה לפקח על קיום תנאי השחרור בכל אמצעי שתמצא לנכון, לרבות ביקורים בבית בכל שעה משעות היממה וכן האזנה לטלפון או טלפונים המצויים בבית.

בנתון לתיקונים אלה בתנאי השחרור, אני דוחה את הערר. למניעת ספק עלי להוסיף כי הפרת תנאי כלשהו מתנאי השחרור יקים עילה מספקת לחילוט הערובות ולהחזרת המשיב למעצר.