פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3808/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
גדי בן יהודה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על מעצר עד תום ההליכים
תאריך הישיבה:
י' בסיון התש"ע
(23.5.2010)
בשם העורר:
עו"ד שרון קינן
בשם המשיבה:
עו"ד סטיב בוארון
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת כוחן), מיום 11.5.2010, אשר ניתנה במסגרת תיק מ"ת 20733-03-10, ואשר לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים ב-ת"פ 20733-03-10. העורר נעצר לפי שלא הצליח לעמוד בתנאי השחרור שהושתו עליו על יד בית המשפט המחוזי ביום 22.3.2010. בערר שלפנינו מבקש העורר לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על שחרורו בתנאים מגבילים.
כתב האישום
1.
ויאגרה ( VIAGRA ), סיאליס ( CIALIC ) ולויטרה ( LEVITRA ) הינן תרופות המיועדות לטיפול באין אונות. מכירתן של תרופות אלו, לאור החומר הפעיל שבהן, מותנית בבדיקה ובקבלת מרשם רופא (להלן- התרופות ). הטבליות שמכר העורר מכילות חומר פעיל לגביו נקבע כי מכירתו דורשת מרשם רופא, וכן מכירתן דורשת רישיון רוקחות או רשות לשווק על פי דין. כמו כן עובדה היא כי ריכוז החומר הפעיל בטבליות מפירות אינו אחיד ועלול אף לעלות על הריכוז בטבלייה מקורית ועל המצוין ביחס לטבלייה. טבליות המכילות את החומר הפעיל, קל וחומר טבליות מפירות, עלולות לסכן חיי אדם.
2.
על פי כתב האישום המתוקן, עסק העורר מתחילת שנת 2006 ועד פברואר 2010, במכירה והפצה של מאות אלפי טבליות מפירות הנחזות להיות תרופות מקוריות. העורר פרסם משך שנים הודעות במדיה הכתובה ובאינטרנט, המפרטות את סוגי הטבליות ומחיריהן וכן הבטחה כי הטבליות הינן "אוריגינל מארה"ב", ולעיתים פירסם גם תרשים של בקבוק הנחזה להיות בקבוק ויאגרה מקורי וכדור הנחזה להיות כדור ויאגרה מקורי, הכוללים את סימן המסחר " VIAGRA ".
העורר השתמש בכינויים שונים על מנת להסתיר את זהותו. כמו כן הסתיר זהותו באמצעות שימוש במספרי טלפון הרשומים על שם חברת פרסום "אדיר", אשר עימה, בין היתר, התקשר העורר לצורך פרסום, שיווק והפצת טבליות מפירות.
העורר הנחה את מנהלת החשבונות והרישומים של מכירת והפצת הטבליות, הגב' מיאלקין סבטלנה, להשמיד את פנקסי החשבונות והתיעוד, בכוונה למנוע את השימוש בהם, כראיה להכנסות שהופקו מהעבירות המפורטות לעיל.
על פי כתב האישום, העסיק העורר שליחים ברחבי הארץ באמצעותם נהג לספק ללקוחות שיצרו עמו קשר את הטבליות. הוא פעל למניעת זיהויו כמקור הכספים, וזאת על ידי העברת הכספים ממכירת הטבליות לחשבונות חברות פרסום, ובהן חברת אדיר. במהלך עיסוקו כמתואר לעיל מכר העורר או מי מטעמו את הטבליות מבלי לדרוש מרשם רופא, וכן הציג העורר בחלק ממודעות הפרסום מצגים כוזבים לרוכשי הטבליות, לפיהם הטבליות מקוריות, וכן סיפק את הטבליות כשהן ארוזות באריזות הנחזות להיות אריזות מקוריות. כמו כן העלים העורר הכנסות שהפיק במהלך עיסוקו המתואר, מפקיד השומה ומהמנהל לעניין מע"מ.
3.
בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירות כדלקמן; עיסוק במכירה והפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן- עבירה על סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972, שיווק תכשיר, שאינו תכשיר רשום ולא בהתאם לרישום ולפקודת הרוקחים- עבירה על סעיף 60 בצירוף סעיף 47א', לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], תשמ"א-1981, מעשה פזיזות ורשלנות- עבירה לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, השמדת ראיה- עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז 1977, איסור הלבנת הון- עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון-תש"ס 2000, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה ובכוונה להתחמק מתשלום מס-עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, ומרמה עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס – עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.
הליכי המעצר נגד העורר
4.
בא כוח המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה זו טענה המשיבה, לחומרת עברותיו של העורר - היקפן, תכנונן הרב וכן תחכומן, שהניבו לעורר סכומי עתק. לשיטת המשיבה, מעידות הנסיבות על מסוכנות גבוהה, המחייבת, לדידה, את מעצר העורר.
5.
העורר, מאידך, טען כי מדובר בתיק שניהולו יארך זמן רב. לשיטתו, בתיקים מסוג זה, אין נוהגים לבקש מעצר עד תום ההליכים וככלל, המדינה מסכימה לכתחילה לשחרור בתנאים.
6.
בית משפט קמא קבע כי מסוכנותו של העורר נלמדת מההיקף הרחב של פעילותו העבריינית, מהמערך הלוגיסטי שהקימו העורר ואחרים לצורך הפצת הטבליות, מהסכנה לבריאות הציבור, כתוצאה מנטילת טבליות הנחזות להיות תרופות ומהרווחים העצומים שהפיקו העורר ואחרים. כמו כן ציין בית המשפט כי המשטרה עצרה, מעת לעת, שליחים עם סחורה מזויפת, ואולם עובדה זו לא הרתיעה את העורר מלהמשיך בפעולתו. נראה כי לצד התכלית הכלכלית של העבירות, זלזל העורר בנזק שעלול היה להיגרם למי שנטל את הטבליות המזויפות.
7.
לקביעת בית המשפט, המסוכנות במקרה זה נלמדה מנסיבות ביצוע העבירות, כאשר אלו בוצעו בשיטתיות, בהיקף ניכר ולאורך זמן. לפיכך, וחרף שמדובר בעבירות רכוש "בלבד" מתקיימות עילת מעצר ועילת מסוכנות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מקום בו ניתן להסיר את חשש המסוכנות בדרך של שחרור בתנאים מגבילים – יש לעשות כן. ובמקרה זה, לדעת בית המשפט, לא הצדיקה חומרת העבירה מעצר עד תום ההליכים.
8.
ביום 16.3.2010 החליט בית המשפט לשחרר את העורר, בתנאים הבאים, טרם קבלת תסקיר בעניינו: מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, ערבות עצמית בסך 300,000 ש"ח, ערבות צד ג' שתיחתם על ידי שלושה ערבים, בסך 500,000 ש"ח, הפקדת מזומנים בסך 500,000 ש"ח, או ערבות בנקאית בסכום זהה, וכן עיכוב יציאה מהארץ.
9.
ביום 22.3.2010, בהסכמת המדינה, הורה בית משפט קמא על שחרור העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, ערבות צד ג' שתחתם על ידי מר יהודה בן-חמו, בסך 500,000 ש"ח, הפקדת 400,000 ש"ח במזומן, או ערבות בנקאית, כאשר מתוכם 100,000 ש"ח יופקדו במעמד השחרור, והיתרה בסך 300,000 ש"ח- תשולם ביום 19.4.2010. המדינה הסכימה, על מנת להבטיח את הפקדת יתרת המזומנים, כי יוטל עיקול על בית המפקחת הגב' נעמה אברמוב לטובת מדינת ישראל וכן ישמש כערבות נוספת סכום של 400,000 ש"ח מתוך 820,000 ש"ח שנמצאו בחשבונו של העורר, ואשר עוקלו לטובת המדינה. העורר הפקיד 100,000 ש"ח ושוחרר למעצר בית אך לדבריו לא עלה בידו לגייס את יתרת סכום ההפקדה בסך 300,000 ש"ח. ב-29.4.2010 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בו נדונה בקשת העורר לאפשר לו ארכה נוספת לנסות לגייס את סכום ההפקדה. בית המשפט קבע כי ספק אם העורר יוכל להשיג את סכום ההפקדה, ועל כך הגיש העורר ערר לבית משפט זה. מכל מקום, הדיון לבדיקת הערבויות נדחה, לבקשת העורר, ליום 6.5.2010.
10.
ביום 6.5.2010 קבע בית המשפט העליון (השופטת ארבל) במסגרת הערר, כי בהסכמת הצדדים התיק יוחזר לדיון ובדיקת הערבויות בבית המשפט המחוזי, על פי החלטתו מיום 29.4.2010, וכן כי עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי - ייוותר העורר במעצר.
11.
ביום 11.5.2010 התקיים דיון כאמור, בבית המשפט המחוזי. בא כוח העורר ביקש להפחית את הערובה וטען כי העורר אינו יכול לגייס את הסכום. בית המשפט קבע כי אף שאינו שועה לבקשת העורר להפחית את סכומי הערבויות או לארכה המבוקשת, בת 45 יום, אם יפקיד העורר 100,000 ש"ח נוספים במזומן או בערבות בנקאית- יוכל להשתחרר ותינתן לו ארכה של 30 יום להפקדת הסכום הנותר.
טענות העורר
12.
לטענת בא כוח העורר, מאז שחרורו, שהה העורר כחודש ימים בתנאי מעצר בית מוחלט, אשר כלל, בין היתר, איזוק אלקטרוני, ובאותה עת ניסו בני משפחתו לגייס את יתרת הסכום להפקדה- 300,000 ש"ח. לשיטת העורר, שגה בית המשפט משלא אפשר לעורר לגייס את הכספים מחוץ לבית המעצר. עוד טוען העורר, כי לא נערך איזון ראוי בין חומרת עבירותיו לגובה הסכומים שעליו להפקיד, וכי אף סכומים נמוכים יותר משיגים באופן מלא את מטרות המעצר ומאיינים את החשש להימלטותו.
לשיטת העורר, מקום בו בית המשפט המחוזי שחרר אותו ללא תסקיר מבחן, פשיטא כי אופי עבירותיו אינו חמור. כמו כן טוען העורר, כי ניתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעת תנאים מגבילים- כפי שנקבע בעניינו תחילה. לשיטתו, שגה בית משפט קמא משהורה על מעצרו המחודש, וזאת חודש ימים לאחר שהיה משוחרר, ועמד, לטענתו, בכל תנאי השחרור.
13.
בדיון על פה לפני הציע בא כוח העורר כי בית השייך לקרובת משפחה ישועבד חלף הסכום החסר. המדינה מתנגדת לבקשה. היא מצביעה על כך שבידי העורר אמורים להיות 2 מליון ש"ח שהם פרי העבירה, אך רק כ-800,000 ש"ח נתפסו בחשבונו ועוקלו. המדינה מצביעה על חומרת העבירה ועל המסוכנות העולה ממנה.
דיון והכרעה
14.
החלטתי שלא להיעתר לערר. אכן, יש חשיבות לכך שהעורר עצמו יהיה אחראי לכספים המשמשים לערובה. אם קרובת משפחה מוכנה לשעבד את ביתה, יכולה היא תמורת אותו שעבוד להשיג הלוואה ולהעמיד ערבות בנקאית, בלי לחשוף את המדינה לצורך לפנותה מביתה אם יפר העותר את תנאי הערובה.
העורר נמצא במעצר זמן קצר יחסית, ולא נבחנה במידה מספקת במבחן המציאות השאלה האם אכן אין ביכולתו לעמוד בתנאי השחרור. עם זאת, ראוי להעמיד את השאלה למבחן נוסף כעבור זמן. על כן מורה אני, כי תוך חודש ימים מהיום, אם לא ישוחרר העורר עד אז, הוא יובא שוב בפני בית המשפט המחוזי, אשר יפעל כחוכמתו.
בכפוף לאמור הערר נדחה.
ניתנה היום, י' בסיון התש"ע (23.5.2010).
ש ו פ ט ת