בש"פ 3808/99 מדינת ישראל נ. אנטולי שליקוב

1.ביום 17.6.98 הוגש על המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, המייחס לו עבירות של אינוס ומעשי סדום. בית המשפט המחוזי הורה לעצור אותו עד תום ההליכים. עררו על המעצר נדחה לפי החלטתה של חברתי הנכבדה, השופטת ד' דורנר, מיום 26.8.98, אחרי שמצאה כי התשתית הראייתית "מקימה סיכוי סביר להרשעה". משתמו תשעה חודשים למעצרו - שהתחיל ביום 15.6.99 - ומשפטו לא הסתיים ציווה חברי הנכבד, השופט י' אנגלרד, להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, תוך שציין שדעתו אינה נוחה מכך שתחילת המשפט השתהתה תקופה כה ארוכה.

2.עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשניה בתשעים ימים נוספים ונראה לי - אף שגם דעתי אינה נוחה מהתמשכותם של ההליכים - שיש להעתר לבקשתה. כפי שהודיעה באת כוח המדינה בדיון נקבע מועד נתינתה של הכרעת הדין ליום 17.6.99; דהיינו, שני ימים אחרי תום תקופת ההארכה הראשונה. אם ייצא המשיב זכאי בדינו תהיה, אפוא, המשמעות המעשית של ההארכה שני ימי מעצר נוספים בלבד; אם ייצא חייב בדין תהיה הצדקה להאריך את המעצר עד מתן גזר הדין, אלא אם כן ימצא בית המשפט המחוזי לנכון להורות אחרת.

3.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 4070/98 של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, הכל לפי המוקדם.