בש"פ 3833/04 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ח' כבוב) מיום 21.3.04 אשר הורה על שחרורו של העורר בתנאי חלופת מעצר. הערר נסב על התנאים שנקבעו.

2.העורר הואשם בעבירות אינוס ומעשה מגונה. על פי כתב האישום, במועדים הרלבנטיים, היה העורר נשוי לאימה של המתלוננת, ובסמוך לשנת 1995, בהיות המתלוננת בת 9 שנים, ביצע בה העורר מעשים מגונים ומעשי אינוס. מאז, התגרש העורר מאימה של המתלוננת, והוא נשוי מזה כעשר שנים לאשה אחרת, ולהם שני ילדים משותפים ושני ילדים מנישואיה הקודמים של אשתו הנוכחית.

3.המשיבה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר, תוך שהסכימה לשחרורו בתנאי מעצר בית מוחלט בבית אחיו, וזאת עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. לאחר קבלת התסקיר, הסכימה המשיבה לאפשר לו לצאת ממקום מעצר הבית לצרכי עבודתו אך התנגדה לחזרתו למגורים בביתו, ביחד עם אשתו וילדיו. חרף הסכמת המשיבה כאמור, טען העורר בפני בית המשפט נגד קיומה של תשתית ראיות לכאורה למעורבותו בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט דחה את טענתו משמצא כמבוססת את גרסתה המפורטת של המתלוננת חרף היותה רכה בשנים בקרות האירוע. גרסה זו נתחזקה בדברים שאמר העורר עצמו אשר איששו את עדות הילדה בדבר מעשים מיניים שבוצעו בה.

אף שבית המשפט התרשם בנסיבות המקרה כי לא ניתן לקבוע שמסוכנותו של העורר חלפה, הורה לבסוף על שחרורו למעצר בית בביתו שלו תוך התרת יציאתו לעבודתו הקבועה בתנאים מגבילים. הוא התבסס בקביעה זו על עדויות אופי שמסרו לטובתו שלושת בנותיו הבוגרות, גרושתו ואשתו הנוכחית, ונוכח תקופת הזמן שחלפה מאז ביצוע המעשים, הסכמתה של אשת העורר לחזרתו למגורים בביתם עם ילדיהם, המלצת שירות המבחן, ונכונותה של המדינה להסכים להחלת חלופת מעצר בעניינו של העורר.

4.הערר מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי ותכליתו להביא לביטול מעצר הבית שהושת על העורר. לטענתו, קיימת סתירה פנימית בין קביעת בית המשפט כי הוא עודנו מסוכן, לבין שחרורו למעצר בית בביתו, למגורים עם אשתו וילדיו. לחיזוק עמדתו, מצביע העורר על היותו בעל עבר נקי, על עדויות האופי של גרושתו ובנותיו הבגירות מנישואיו הראשונים, ועל מכתבה של שוטרת, אם חד הורית, לה עזר העורר בגידול בתה. בתוך כך, טוען העורר כי תלונתה של המתלוננת הוגשה לאחר שנפרד

מאמה ביוזמתו, ושלא מרצונה, וכי הוא כופר מכל וכל בהאשמותיה, להבדיל מהסכמתו לחלקים מסוימים מהתיאור העובדתי שהוצג על ידה.

5.אין מקום לערר זה. העורר מואשם בעבירות מין חמורות בילדה קטינה כבת 9. בית המשפט המחוזי סקר בפירוט את ראיות התביעה ומצא, ובצדק כך, כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר למעורבותו במעשי העבירה, אשר בחלקן נתמכות בדברים שהוא עצמו מסר בחקירתו. בתסקיר מעצר של שירות המבחן מיום 18.3.04 התקשה שירות המבחן להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר ביחס לאפשרות ביצוע מעשים דומים על ידיו לאלה שבגינם נעצר, עם זאת לא התנגד לחזרתו לעבודה.

נתוניו של הענין מצדיקים ביסודם, חלופת מעצר שתהיה בה מסגרת של פיקוח ובקרה על תנועותיו ומהלכיו של העורר. המדינה, ובעקבותיה בית המשפט, הלכו כברת דרך ארוכה לקראת העורר, ובהחלטת השחרור נתאפשר לו לצאת מביתו משעות הבוקר עד שעות אחר הצהריים לצרכי עבודתו ומשעות חזרתו ועד למחרת בבוקר הוא נצטווה להשאר במעצר בית. מסגרת חלופה זו מקילה באופן ניכר עם העורר ואף חורגת בקולתה מן המקובל בסוג העבירות בו מדובר, במיוחד מקום שאין חוות דעת ברורה של שירות המבחן כי העורר אינו מסוכן לסביבתו. הסבר אפשרי להקלה זו נעוץ במעבר השנים הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. מכל מקום, האיזון הראוי שנוצר בתנאי החלופה הקיימים, הפועל באופן ברור לטובת העורר, יופר באם יבוטל כליל מעצר הבית שהוטל עליו, ואין לכך מקום והצדקה בנתוני הענין. יחד עם זאת, בהסכמתה של המדינה, בכפוף לקיום התנאים הקימים של מעצר הבית, יותר לעורר לבקר אצל אמו החולה בפתח תקוה, בתנאי שכל ביקור יתואם עם הפרקליטות, וכי הוא ילווה בכל ביקור על ידי אשתו, וזו תחתום על ערבות צד ג' בסך 30,000 ₪.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.