בש"פ 3835/03 אלדד אהרוני נ. משטרת ישראל

1.העורר נעצר על ידי המשטרה ביום 23.4.2003 לפנות בוקר. על פי הנטען בבקשת המעצר, הבחינו שוטרי סיור בעורר ובאחר כשהם פורצים לכלי רכב בהרצליה. משהבחינו החשודים בניידת המשטרה, פתחו במנוסה, תוך שהם משליכים רכוש מן הרכב בו נסעו. העורר וחברו נתפסו, לבסוף, בסמוך לחניון של בית החולים לוינשטיין ברעננה, בעקבות מרדף שהתנהל אחריהם.

2.ביום מעצרו של העורר נתבקשה הארכת המעצר, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ומעצרו אכן הוארך עד יום 25.4.2003. באותו מועד הובא העורר שנית בפני בית משפט השלום והמשטרה ביקשה להוסיף ולעוצרו לשבעה ימים, לצורך ביצוע שורה של פעולות חקירה, אשר פורטו על ידי המשטרה בפני בית משפט השלום, בדו"ח סודי ובתוספת, שסומנו ב/מ 5 וב/מ 6.

בהחלטתו מיום 25.4.2003, קבע בית משפט השלום, כי אין מקום להארכת המעצר למשך שבעה ימים נוספים, וכן קבע כי מתוך מכלול פעולות החקירה הנדרשות, כפי שהוצגו על ידי המשטרה, נדרש המשך המעצר לביצוען של שתי פעולות חקירה נוספת בלבד. לפיכך, הורה בית משפט השלום באותו שלב, על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 27.4.2003, בשעה 09:00 בבוקר.

בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי באותו מועד ישוחרר החשוד למעצר בית מלא בבית אמו, גב' כרמית אהרוני, ברחוב האלון 33/3 ביבנה, וזאת עד ליום 30.4.2003 בשעה 13:00, וכן הורה על תנאי ערובה.

3.על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערר התייחס גם לחשוד הנוסף, אדם מגארי, שנתפס יחד עם העורר, ושוחרר אף הוא למעצר בית בתנאים מגבילים, בהחלטה נפרדת של בית משפט השלום.

בהחלטתו מיום 27.4.2003 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, וקבע כי העבירות בהן חשודים שני המשיבים שבפניו, יש בהן כדי להקים עילת מעצר ואפילו עד תום ההליכים, לאחר שיוגש כתב אישום. זאת, לנוכח העובדה כי מתוך חקירתם של החשודים, עד אותו שלב, התברר, לכאורה, כי השניים חברו יחדיו על מנת לפרוץ עשרות כלי רכב, ולגנוב רכוש יקר ערך, שערכו נאמד בעשרות אלפי שקלים,

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי עד כה נפתחו 30 תיקים בגין העבירות המיוחסות למשיבים, וכי יש יסוד לכך שמדובר בפעילות שיטתית של שני המשיבים, שחברו יחדיו, לגניבת הרכוש האמור.

השופט הנכבד קמא ציין בהחלטתו עוד, כי בנסיבות אלה יש לאפשר למשטרה להשלים את החקירה, לגבי עשרות האירועים בגינם נפתחו התיקים, וכן יש לאפשר הגשת כתב אישום נגד המשיבים בעודם במעצר.

לפיכך, הורה בית משפט קמא לעצור את המשיבים עד יום 1.5.2003 בשעה 12:00, לצורך השלמת החקירה, ולצורך הגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים, בתוך אותו מועד זה.

4.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, הגיש אחד המשיבים, אלדד אהרוני, את הערר שבפני ובו נטען כי טעה בית משפט קמא בכך שלא בחן כלל חלופת מעצר מתאימה. כמו-כן, טען בא-כוח העורר כי בית משפט קמא התעלם מן העובדה, שהמשטרה לא ביצעה את פעולות החקירה, אשר לשמן הוארך מעצרו של העורר על ידי בית משפט השלום.

עוד טען בא-כוח העורר, כי העורר הוא שהפליל את עצמו בהתפרצויות הנוספות, עליהן סיפר לחוקרים, תוך שהוא מכה על חטא, וכי בהתחשב בכך שמדובר בבחור צעיר, כבן 19, ללא הרשעות קודמות, אשר ביצע, לכאורה, את המעשים על רקע מצוקה כלכלית קשה, יש להעדיף חלופת מעצר הולמת, על פני המשך המעצר.

לבסוף, טען בא-כוח העורר, כי טעה בית משפט קמא בכך שהורה למשיבה להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים, עד יום 1.5.2003, וזאת בלא שהוגשה הצהרת תובע.

5.לאחר שבחנתי את טענות העורר, אני סבורה כי יש לדחות את הערר.

צדק בית משפט קמא בקובעו, כי המעשים הנחקרים, הן מבחינת היקפם והן מבחינת דרך הביצוע, מצדיקים חקירה נרחבת.

מדובר בעשרות אירועים של פריצה, שביצע העורר על פי החשד, יחד עם אחר, הנתון אף הוא במעצר. לנוכח דברי בא–כוח המשיבה בפני, וכן לנוכח הדו"ח במע/2, שהוצג לי במהלך הדיון, אני סבורה כי החקירה מתקדמת באופן הראוי, וכי יש הצדקה להמשך מעצרו של העורר, לצורך השלמת פעולות חקירה נוספות, הנדרשות בשלב זה. אכן, החקירה הנה תהליך דינאמי, וצורכי החקירה עשויים להשתנות, עם התקדמות החקירה, לנוכח פעולות שונות הנעשות במהלכה. בייחוד, כאשר מעורב בפרשה חשוד נוסף, שחקירתו מתקדמת במקביל, כפי המצב במקרה שלפנינו.

6.לכל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר, בעבירה מאותו הסוג, עליה נידון זה מקרוב, ובגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. כמו כן, פועלת לחובתו העובדה שנתפס רק לאחר מרדף משטרתי, אשר בוצע לאחר שנלכד בכף וניסה להימלט והדבר מעיד על "חמקנותו".

נראה, איפוא, כי חלופת מעצר איננה הדרך ההולמת לאפשר מיצוי חקירתו של העורר, בשלב זה, וזאת בנוסף, לצרכי החקירה, המצדיקים את המשך מעצרו, למשך הזמן שנקצב, כפי שכבר צוין.

זאת ועוד, חלופת המעצר, בבית הוריו של העורר, ובהשגחת אחיו, אותה קבע בית משפט השלום, התבררה כבעייתית, לנוכח דו"ח הפעולה מיום 24.4.2003, שהוצג בפני, וכן לנוכח דו"ח סודי במע/1 שהוגש לי. ראיתי לציין את הדבר, שמא תעלה השאלה בדבר חלופת מעצר זו בהמשך, אך לצורך החלטתי, אין הדבר מעלה או מוריד.

אשר לטיעוניו של בא-כוח העורר, בדבר העדר הצהרת תובע. הצהרת התובע, הנזכרת בסעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, נוגעת למצב דברים, בו הסתיימה חקירתו של החשוד ובית המשפט מתבקש להורות על מעצרו לתקופה קצרה, שלא תעלה על 5 ימים, משום שיש כוונה להגיש כנגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים, בד בבד עם כתב האישום.

במקרה שלפנינו, נתבקשה הארכת מעצר לצורכי חקירה. על כן, אין רלוונטיות, בשלב זה, להצהרת תובע. התייחסותו של בית משפט קמא לעניין המעצר עד תום ההליכים, הייתה אכן למעלה מן הדרוש, ודי היה בכך שהשתכנע כי יש צורך בימי המעצר הנוספים להשלמת החקירה, על מנת לקבל את הערר, שהיה בפניו.

הערר נדחה.