בש"פ 3842/02 איימן בן מוסטפא ג'אבר נ. מדינת ישראל

1.העורר 1 הובא לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק וביצוע ירי. בדיון בבקשתה של המשיבה למעצרו של העורר 1 עד תום ההליכים הוחלט, כי הוא ישוחרר בערובה. בין שאר התנאים נקבע, כי העורר 1 ישהה ב"מעצר בית" בביתו של העורר 2. כל אחד מן העוררים 4-2 חתם על ערבות בסכום של 25,000 ש"ח להבטחת קיומם של תנאי השחרור והתייצבותו של העורר 1 למשפטו. העורר 1 הפר את תנאי השחרור. הוא נתפס על ידי אנשי משטרה במרחק רב מביתו של העורר 2. משהוגשה בקשה לחילוט הערבויות קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' גורפינקל), כי יחולט סכום של 10,000 ש"ח מן הערבות שנתן העורר 2, וכי יחולט סך של 5,000 ש"ח מן הערבויות שניתנו על ידי כל אחד מן העוררים 3 ו4-. בערר נטען, כי לא היה מקום לחילוטן של הערבויות, כאשר הדגש הושם על עניינם של העוררים 3 ו4-.

2.טענתם של העוררים 3 ו4- היא כי אין לפקוד עליהם את עוונו של העורר 1, משום שלא הייתה להם כלל אפשרות לדעת על כך שהוא הפר את תנאי השחרור ועזב את ביתו של העורר 2, שם הוא שהה ב"מעצר בית". העוררים 3 ו4- מתגוררים במרחק של עשרות קילומטרים ממקום מגוריו של העורר 2. יש להוסיף, כי העורר 1 נתפס מחוץ לביתו של העורר 2 זמן קצר ביותר לאחר שיצא מן הבית.

3.בית המשפט המחוזי היה ער להבדל בין אחריותו של העורר 2 לבין אחריותם של העוררים 3 ו4-. מכאן האבחנה שעשה, כאשר החליט לחלט סכום כפול מן העורר 2 ביחס לסכום שחולט משני הערבים האחרים. יש אף לזכור, שהערבות עליה חתמו כל אחד מן השלושה הייתה בסכום של 25,000 ש"ח, כלומר בית משפט קמא כבר הלך לקראת העוררים והתחשב בטיעוניהם משהחליט על חילוט חלקי בלבד. לא מצאתי שיש מקום להפחית מן הסכומים שהוחלט לחלטם, שהרי אם יעשה כן, התוצאה עלולה להיות שלערבויות מעין אלה שחתמו העוררים 4-2 לא תהא כל משמעות.

לפיכך, הערר נדחה.