בש"פ 3842/13 שלוה מיכאלשווילי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן ) במ"ת 4882-02-13 מיום 22.5.2013, בגדרה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בשני אישומים: האישום הראשון בעבירות של דרישת נכס באיומים ושוד מזוין; האישום השני בעבירות של שוד ואיומים. על-פי האישום הראשון הגיע העורר ביום 25.1.2013 לחנות "לוטו" ו"טוטו" ברח' המלך ג'ורג' 63 בתל אביב. בשעה 15:00, שהה

העורר בחנות, שיחק במכונות המזל והפסיד את כספו. העורר ביקש מעובד החנות ש' ליתן לו 500 ₪ מקופת החנות לצורך נסיעות. ש' סירב לסכום הכסף שהעורר נקב והציע לו 30 ₪. העורר סירב ודרש לקבל 500 ₪. משסירב ש' לדרישתו, איים העורר כי יהפוך את המקום, ירק על פרצופו של ש' ויצא בכעס מהחנות. ש' הודיע לעורר כי הזמין שוטרים וכי אלה עושים את דרכם למקום. בתגובה זרק העורר בדל של סיגריה בוערת על ש' ויצא מן החנות. יומיים לאחר מכן, קרי – ביום 27.1.2013, בשעה 17:00 הגיע העורר שוב לחנות הנ"ל, באותה שעה עבד בה עובד אחר. העורר דרש מן העובד ליתן לו 200 ₪ אך זה סירב. נוכח סירובו של העובד למלא אחר דרישותיו, נטל העורר בקבוק קולה עשוי מזכוכית מתוך פח שבחנות ואמר לעובד: "תוציא כסף מהקופה" , או מילים בעלות משמעות דומה. בהמשך הורה העורר לפתוח את הקופה ומשסירב העובד לעשות כן, ניגש העורר בעצמו אל הקופה, לחץ על אחד המקשים והקופה נפתחה. העורר נטל סכום כסף בסך של כ-7,000 ₪. העובד עמד בסמוך לעורר וניסה לחייג באמצעות הטלפון הנייד. או אז, דחף העורר את העובד ונטל את מכשיר הטלפון הנייד מידיו.

3.

על-פי האישום השני, ביום 28.1.2013 בשעה 04:05 נכנס העורר לקיוסק ברח' אלנבי 47 בתל אביב בשעה שהעובד מ' עבד כמוכר בקיוסק. העורר פנה למ' ושאל אותו אם יש ברשותו מבחנה ו"ננס". מ' השיב כי אין לו "ננס", אך הגיש לעורר קופסא שהכילה מבחנות והציע לו לבחור מבחנה מתוך הקופסא. בהמשך מסר העורר למ' 10 ₪. לאחר מכן הניח העורר על דלפק הקיוסק תיק שהחזיק בידו ואמר למ': "זה שוד תביא מהר את הכסף רק שטרות" , או מילים בעלות משמעות דומה. תוך כדי כך, הכניס העורר ידו לתיק, שלף חלק מאקדח פלסטיק שהצטייד בו מראש ודימה פעולה הנחזית כדריכת אקדח. בתגובה הוציא מ' את כל השטרות שהיו בקופת הקיוסק, כ-1000 ₪, ומסר אותם לידיו של העורר. בטרם עזב העורר את המקום, וידא כי אין בקופת הקיוסק שטרות כסף נוספים. בשעה 12:55 עוכב העורר על-ידי שוטרי הבילוש. במהלך חיפוש שערכו השוטרים על העורר איים על אחד מהם באומרו:

"בהזדמנות הראשונה שיש לי אתן לך בוקס" , או מילים בעלות משמעות דומה. באותו מעמד איים העורר על שוטר נוסף באומרו: "נשבע לך שאני יוצא מהכלא אני יורה בך ואני גם אשלח אנשים להרוג אותך יא בן זונה, מזדיין, שרמוטה... אתה מת", או מילים בעלות משמעות דומה.

הליכי המעצר

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. באין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת ב"כ העורר להזמנת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט על הרקע האישי והמשפחתי של העורר, על התמכרותו לסמים ולהימורים, ועל רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. שירות המבחן ביקש לתאם מועד לראיון לשם בחינת התאמתו של העורר להליך טיפול בקהילת "הדרך". בהחלטה מיום 13.5.2013 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להסדיר ראיון ב'קהילת הדרך' ולנקוט עמדה בעניינו של העורר לצורך מתן החלטת בית המשפט בבקשת המעצר. בתסקיר משלים מטעם שירות המבחן מיום 20.5.2013 נאמר כי לא ניתן בשלב זה להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית יעודית לגמילה מסמים, שכן על העורר לעבור תחילה גמילה פיזית מסמים במסגרת אשפוזית, בטרם יוכל להשתלב בקהילה הטיפולית האמורה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בשעה שבשנים האחרונות הוא ריצה ששה עונשי מאסר בגין עבירות אלימות, רכוש ומרמה. אין מדובר במאסר למשך חודשים ספורים אלא מאסרים שחלקם לתקופה של שנים. עוד הוסיף וציין בית המשפט המחוזי כי לחובת העורר תלויים ועומדים תיקים פליליים פתוחים, ולא חלפו אלא חמישה ימים מיום שחרורו מהכלא ועד שובו לסורו בביצוע העבירות נשוא ערר זה. בנסיבות אלה, שוכנע בית המשפט המחוזי כי לא קיימת חלופת מעצר זמינה ונכונה בעניינו של העורר, כי מדובר באדם שמסוכנותו בולטת, וכי לעת הזו לא קיימת חלופת מעצר מתאימה בעניינו. על-כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נימוקי העורר ותגובת המשיבה

5.

ב"כ העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת בניגוד להחלטותיו הקודמות, הן מיום 21.3.2013, הן מיום 13.5.2013. על-פי ההחלטות הללו, צריכה הייתה להתקבל החלטה סופית בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, רק לאחר מיצוי בדיקת האפשרות להתאמתו ושילובו בקהילה הטיפולית והשלמתה. לדידו של העורר, בית המשפט המחוזי שגה כשלא המתין להמלצה מסכמת של שירות המבחן. ב"כ העורר מוסיף ומציין כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון לגופו של עניין בשאלה האם מתקיימים התנאים לשחרורו של העורר לקהילה הטיפולית.

6.

מנגד טוענת ב"כ המשיבה, כי החל מן הדיון הראשון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ועד לדיון האחרון, עמדה כל העת המשיבה על כך שחלופת מעצר בעניינו של העורר לא תסכון. גם בתי המשפט שדנו בבקשת המעצר, במותבים שונים, הדגישו בהחלטותיהם כי בעצם הפנייה לשירות המבחן לעריכת תסקיר אין כדי לבסס ציפייה או הסתמכות לגבי החלטה שתינתן בסופו של דבר. כמו כן היה לעורר יומו לטעון את טענותיו בכל אותן ישיבות של בית המשפט, לפני ובעקבות הגשת התסקיר והתסקיר המשלים.

דיון והכרעה

7.

ספק רב אם מלכתחילה היה נכון להזמין תסקיר מעצר בעניינו של העורר. על פני הדברים, בשים לב לעבר הפלילי, לעונשי המאסר שריצה, להתמכרותו לסמים ולהימורים, ולעובדה שאת העבירות הנדונות ביצע לכאורה ימים אחדים לאחר שחרורו ממאסר, ניתן היה להחליט על מעצרו עד תום ההליכים, גם מבלעדי תסקיר. דרך הכלל הידועה היא שטיפול ושיקום מקומם ושעתם לאחר גמר המשפט, ולא כחלופה למעצר. בעברוֹ של המשיב עבירות רבות של קשירת קשר, חטיפת ארנקים, שוד מזויין, קשירת קשר לפשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקה של שטר כסף מזוייף, התחזות, קבלת דבר במרמה, זיוף, החזקת סכין וסחיטה באיומים. אין עליו מורא הדין, ומכתב האישום עולה לכאורה כי אינו ירא גם מהשוטרים. בדיעבד, משהוזמן תסקיר, ניתן היה ללמוד ממנו דברים נוספים, בכללם על הרקע האישי והמשפחתי, על מורכבות האישיות, על עוצמת ההתמכרות לסמים, להימורים, ועוד מרעין בישין. כאמור, לפי התרשמות שירות המבחן, העורר הוא בעל רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה כלפי הסביבה. שלושה דיונים התקיימו לפני שלושה מותבים שונים בבית המשפט המחוזי בשאלת מעצרו של המשיב. למקרא פרוטוקולי הדיונים, עולה כי הייתה לעורר ולבא כוחו הזדמנות נאותה לטעון את כל הטענות הצריכות לעניין מעצרו. אמת נכון הדבר, לא הושלם המהלך האחרון שעליו המליץ שירות המבחן, ממילא לא מוצה הטיעון לגביו, אך במכלול שעמד לפני בית המשפט המחוזי עובר למתן החלטתו, די היה כדי לקבל החלטה נכונה, וכזאת אכן נתקבלה. בינתיים נקבעו 2 מועדי הוכחות לדיון בתיק העיקרי. על פני הדברים, ניתן להניח שמשפטו של העורר לא יארך זמן רב. מכל מקום, מפאת מסוכנותו כי רבה, אין ניתן להסתפק בחלופה למעצר, ולו גם במסגרת של גמילה. דינו של הערר להידחות, ודינו של העורר להעצר עד תום ההליכים.