בש"פ 3844/22 מדינת ישראל נ. רפאל אדיר

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר שאהר אטרש ) במסגרתה הורה על ביטול זמני של צו איסור היציאה מן הארץ שהוצא נגד המשיב במסגרת תנאי שחרורו לחלופת מעצר בית, וזאת על מנת לאפשר לו להשתתף בחתונת אחיינו המיועדת להתקיים באיטליה ביום 9.6.2022.

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מנוס מלקבל את הערר. המשיב מצוי מזה כשבעה חודשים במעצר בית בעקבות עבירות סמים המיוחסות לו – שני אישומים שעניינם הקמה (באישום הראשון, ביחד עם אחרים) של שתי מעבדות לגידול סם מסוכן מסוג קנבוס, בהם גודלו סמים במשקל של 76 ק"ג וכ- 6.9 ק"ג, וכן גנבת חשמל בשווי של כ- 54 אלף ש"ח ו כ- 102 אלף ש"ח. במצב דברים זה, מתן היתר ליציאה מן הארץ צריך להיות מוגבל למקרים חריגים בהם קיימות נסיבות ההופכות את הנסיעה לחו"ל לחיונית, כגון קבלת טיפול רפואי דחוף שלא ניתן לקבלו בישראל או נסיעה דחופה החיונית למניעת נזק כלכלי משמעותי, ובמקרים מתאימים, בהם הדבר מתחייב, אולי גם אירוע שאינו בר דיחוי הנוגע לקרוב משפחה מדרגה ראשונה (ראו והשוו: בש"פ 6060/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ז' (23.8.2010); בש"פ 6834/19 רייבוך נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (7.11.2019); בש"פ 3004/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (5.5.2015)). ואולם, עם כל הרצון הטוב, לא ניתן לאפשר נסיעה לחו"ל של אדם הנתון במעצר בית בשל עבירות מהסוג בו נאשם המשיב לצורך השתתפות באירוע חגיגי הנוגע לחברים או לקרובי משפחה שאינם מדרגה ראשונה.

אכן, כאשר בית המשפט קמא הורה על שחרור לחלופת המעצר הוא מצא כי יש חולשה בחומר הראיות, ואולם עובדה זו שוקללה לתנאי חלופת המעצר, ואין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק היענות מרחיקת לכת לבקשה מהסוג בו עסקינן.

לאור זאת, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט קמא מבוטלת. צו איסור היציאה מן הארץ יעמוד על כנו.