בש"פ 3847-23 בש"פ 3847-23

1.ערר לפי סעיף 35(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ) מיום 18.5.2023 בענ"ם 42591-05-23.

2.העוררים נעצרו ביום 16.5.2023. עם מעצרם, הורה הממונה, כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (דחיית פגישת עצור בעבירות ביטחון עם עורך דין), התשנ"ז-1997 (להלן: הממונה) על מניעת מפגשם על העוררים עם עורך דין, עד ליום 16.5.2023 בשעה 23:59.

3.ביום 16.5.2023 הורה בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת מ' עמר כהן) על הארכת מעצרם של העוררים עד ליום 21.5.2023. בהמשך אותו היום, התקבלו החלטות נוספות על-ידי הממונה בדבר הארכת מניעת המפגש עד ליום 21.5.2023 בשעה 23:59.

4.על החלטות אלו הוגשו עררים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 18.5.2023, בתום דיון ועיון בחומר מודיעיני סודי, דחה בית המשפט המחוזי את העררים, מששוכנע כי המפגש עלול לשבש מעצרם של חשודים אחרים; לשבש את החקירה "בדרכים שונות"; ולהפריע לגילוי ראיות, בהתאם לעילות המנויות בסעיפים 35(א)(1) ו-(2) לחוק המעצרים.

5.בערר שבפניי טוענים העוררים, בעיקרו של דבר, כי החלטת הממונה הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין; וכי מניעת המפגש מונעת מהסנגורים את האפשרות לוודא כי העוררים מודעים לזכויותיהם. כמו כן, נטען כי מניעת המפגש יכולה להיות חלקית והדרגתית, וכי כך יש לנהוג בנסיבות העניין דנן.

המשיבה, מצידה, טוענת כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

6.במהלך הדיון שנערך בפניי, עיינתי, בהסכמת באי-כוח העוררים, בחומר המודיעיני הסודי שהונח גם בפני בית המשפט קמא. כמו כן קיימתי, במעמד צד אחד, דיון עם בא-כוח המשיבה ונציגיה, שהשיבו לשאלותיי.

7.לאחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי לאור מאפייניו הייחודיים של מקרה זה, ולעת הזאת, מניעת המפגש בין העוררים לבין באי-כוחם הינה בהתאם להוראות סעיף 35(א)(1) ו-(2) לחוק המעצרים, וכן הינה מידתית ותואמת את ההלכה הפסוקה בכגון דא.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא, והנני מורה על דחיית הערר.