בש"פ 3852/01 יהושוע בן מיור נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים המייחס לו, במסגרת של 8 אישומים, עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מסירת תצהיר כוזב, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט וסחיטה באיומים. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.10.00, הורה לשחררו בתנאי "מעצר בית מלא", במשך 24 שעות ביממה, בביתה של ערבה שהסכימה לכך. בעקבות בקשתה של הערבה לשחררה מתפקידה, אישר בית המשפט את בקשתו של העורר כי "מעצר הבית" יהיה בביתו של ערב אחר במקום בביתה של אותה ערבה. בהחלטתי בבש"פ 7317/00 מיום 24.10.00, דנתי בבקשתו של העורר להקל בתנאי השחרור ודחיתי אותה. ציינתי שם, בין היתר, כי "בית המשפט המחוזי עשה חסד עם העורר שפטר אותו מכליאה בין כותלי בית המעצר ושחרר אותו בתנאי שישהה בבית פרטי במשך 24 שעות ביממה. לא מצאתי בטענות טעם המצדיק הקלה בתנאי השחרור".

2.מסתבר כי בכך לא נסתיימה פרשת "מעצר הבית" של העורר. העורר חזר והגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה לעיון חוזר במעצרו. כנגדו הגישה המדינה בקשה לעצור אותו בשל מספר הפרות של תנאי השחרור. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' אור), בהחלטתו מיום 13.5.01, דחה את הדיון ליום 20.5.01 בשעה 08:30, "כדי לאפשר לצדדים להביא את כל ראיותיהם לעניין בקשותיהם" וציווה לעצור את העורר עד מתן החלטתו בבקשותים.

העורר ערר על ההחלטה לעוצרו.

3.התקשיתי עד מאוד להבין את הכתוב בערר שהגיש בא כוח העורר ואת טענותיו בעל פה לפני. ככל שעלה בידי להבינן, טוען הוא כי בקשתה של המדינה לעיון חוזר לא הומצאה לו "במתכוון!!!!!" (כך במקור) וכי בית המשפט אילץ אותו להסכים לדחות את השמעת טענותיו למועד אחר. מיד לאחר מכן נתן בית המשפט את החלטתו לעצור את העורר בלי ששמע את טענותיו. עוד טוען הוא כי פרוטוקול בית המשפט אינו משקף את מה שאירע באמת. לדבריו, עולה מן הפרוטוקול כי טען את טענותיו לפני שבית המשפט נתן את החלטתו בעוד שלאמיתו של דבר נרשמו דבריו בפרוטוקול רק "לאחר שכבוד בית המשפט נתן כבר את החלטתו בענין".

כנגדו טוענת באת כוח המדינה כי בקשת המדינה לעיון חוזר הומצאה לבא כוח העורר וכי בידיה אישור מסירה לבא כוח העורר של מסמך שבו הוזכרה הבקשה לעיון חוזר. עוד ציינה כי בא כוח העורר הוזמן לדיון ביום 13.5.01 לשעה 11:00 והיה סיפק בידיו לבקש מבאי כוח המדינה להמציא לו באותו יום את העתק הבקשה, אם לא הגיעה לידיו, משום מה. לעצם הענין טענה כי העורר הפר את תנאי המעצר מספר פעמים וכי הערב שבביתו הוא מתגורר ביקש לשחררו מתפקידו. לביסוס טענותיה הגישה מסמכים.

4.מתוך העיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי דבר ההפרות הובא לפניו וכן הובא לפניו דבר בקשתו של הערב לשחררו מתפקידו, משום שאינו יכול עוד לעמוד בתנאים. עוד עולה מן הפרוטוקול כי בא כוח העורר טען באותו מעמד שיציאותיו של העורר מן הבית שבו עליו לשהות, בהזדמנויות שעשה זאת, לא היו בגדר הפרות של תנאי השחרור. עוד טען שם כי הערב הנזכר מוכן להמשיך ולמלא את תפקידו.

במצב דברים זה היו, אפוא, לפני בית המשפט המחוזי ראיות לכאורה לשורה של הפרות של תנאי השחרור על ידי העורר בצרוף ראיות לכאורה לכך שהערב מסרב להמשיך בתפקידו. לבא כוח העורר ניתנה הזדמנות להשיב על טענות אלה והדברים נרשמו. במצב דברים זה רשאי היה בית המשפט לצוות לעצור את העורר למשך ימים ספורים עד לדיון נוסף ויסודי יותר בבקשותיהם ההדדיות של בעלי הדין לעיון חוזר. יצוין כי בהחלטתו גם הורה בית המשפט לבא כוח העורר להזמין את הערב וכן ערב אחר למקרה שבית המשפט יחליט לשחרר את העורר בערובה. אוסיף ואעיר כאן - לעניין טענתו של בא כוח העורר כי הפרוטוקול אינו משקף מה שארע - שהיה עליו לבקש את תיקונו של הפרוטוקול לפני שבא להטיח התרסות קשות כאלה כלפי בית המשפט המחוזי. עוד יוער כי היה על בא כוח העורר לתמוך בראיות את טענתו, לפיה לא הומצאה לו "במתכוון" בקשתה של המדינה - טענה שהיא, בלשון המעטה, תמוהה ביותר - בטרם העלה אותה.

5.סוף דבר, אין למצוא בהחלטתו של בית המשפט המחוזי פגם שיצדיק התערבות בהחלטה. לפיכך אני דוחה את הערר.