בש"פ 3860/02 פארס קאסם עלי נ. מדינת ישראל

1.בבית המשפט המחוזי בנצרת מתנהל הליך פלילי נגד העוררים בו הם מואשמים בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מחמירות. לעוררים 3-1 מיוחסת אף עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ואילו העורר 2 מואשם גם בעבירה של איומים. כתב האישום הוגש ביום 2.1.02. ימים אחדים לאחר מכן החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את העוררים בערובה. בין שאר תנאים נקבע, כי העוררים, המתגוררים בכפר טורען, יימצאו במעצר בית מלא בכפר אחר. יש לציין, כי המתלונן - הוא האדם אשר העוררים תקפו אותו לפי האמור בכתב האישום - מתגורר אף הוא בטורען.

העוררים הגישו ערר לבית משפט זה, בו עתרו לאפשר להם לצאת לעבודה בשעות היום. עררם נדחה ביום 23.1.02. לאחר מכן עתרו העוררים לבית המשפט המחוזי וביקשו עיון חוזר בתנאי השחרור, אף זאת, על מנת שיתאפשר להם לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר ביום 14.3.02. הערר הנוכחי מכוון כנגד אותה החלטה.

2.מן הדברים שהובאו בפניי עולה, כי חלו התפתחויות מסוימות במשפטם של העוררים, מאז שבית המשפט המחוזי נתן את החלטתו, נשוא ערר זה. שני עדי התביעה סיימו את עדותם בישיבה מיום 29.4.02. הצפי הוא שבישיבה הקבועה ליום 21.5.02 יישמעו יתר העדים, הן עדי התביעה והן עדי ההגנה. טענתם של העוררים היא שמשפטם נתארך, וכי הם צפויים להיתבע בהליכים אזרחיים בגין הפרה של הסכמים עליהם חתמו, באשר הם אינם יכולים לקיימם, מאחר והם נמצאים במעצר בית מלא. יש להוסיף, כי לעורר 2 יש עסק של אספקת אבנים לבנייה ולעבודות תשתית והוא מעסיק בעסקו את שני העוררים האחרים.

3.על פי תיאור הדברים כאמור בכתב האישום, הרי המעשים המיוחסים לעוררים הינם חמורים. הם תקפו את המתלונן, חבטו בו ואף הפשיטו אותו מבגדיו. לפי הנטען, נגרמו לו חבלות בכל חלקי גופו. העורר 2 שלף אקדח ואיים על המתלונן כי ירצח אותו, כך לפי כתב האישום. שני האחרים נטלו מהמתלונן מכשיר טלפון סלולארי ושעון יד. הנסיבות שצוינו, הן לעניין האמור בכתב האישום והן לגבי התנהלותו של המשפט, אינן מצדיקות שינוי של תנאי השחרור. העוררים הוסיפו וטענו כי חל כרסום בראיות התביעה, וכי המתלונן כבר סיים את עדותו, ועל כן אין עוד חשש, אם כלל היה חשש בעבר, לעניין השפעה על עדים. טענות אלו מקומן בבקשה לעיון חוזר, אשר העוררים רשאים, כמובן, להגישה לבית משפט קמא.

אשר על כן, הערר נדחה.