בש"פ 3865/12 מדינת ישראל נ. אברהם טובינו

א.

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט

י' אברהם ) מן הימים 11.5.12 ו-14.5.12 במ"ת 20529-05-12, לפיהן הוחלט על שחרור המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים. המשיב נאשם בעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, כניסה לבנין מגורים בנסיבות מחמירות, עבירה של איומים ועבירה של שיבוש מהלכי משפט כפי שיפורט בתמצית להלן.

רקע והליכים

כתב האישום

ב.

ביום 10.5.12 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו את העבירות המצוינות למעלה, שהחמורה שבהן היא עבירת החבלה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 26.11.11 סמוך לשעה 19:00, בעת ששהתה המתלוננת בדירתה יחד עם שכנתה, נכנס המשיב בהפתעה לדירתה נעל את דלת הכניסה והחל להכות באלת ברזל, שהביא עמו, את המתלוננת בכל חלקי גופה. בתוך כך איים המשיב על המתלוננת "מגיע לך את הולכת עם ערבי", ומייד לאחר מכן הוסיף "ועכשיו אני אתן לך מכה אחרונה שתמותי", והחל - כנטען - להכות את ראשה של המתלוננת עד התפרקות חלקית של האלה (ראשה של האלה, העשוי מברזל, התנתק). בתה של המתלוננת הוזעקה למקום, ובדרך מנוסת המשיב החוצה, בעוד המתלוננת שרועה מדממת על רצפת ביתה, נתקלה בו; בתה של המתלוננת צעקה לעברו "מה עשית", ובתגובה לקח המשיב את מכשיר הפלאפון של הבת מידה, ניתק את הסוללה וענה לה כי "אם עוד שבוע היא [המתלוננת] לא תביא לי את הכסף הוא יעשה משהו יותר גרוע". כתוצאה מן האירוע נגרמו למתלוננת פגיעות קשות בחלקים שונים של גופה, ובין היתר, חתכים בקרקפת, שברים בידה והמטומות (המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי וידה השמאלית הושמה בסד גבס).

ג.

עוד נטען בכתב האישום, כי מאז האירוע המדובר במשך כ-5 חודשים, נמלט המשיב ולא התייצב לחקירה, חרף ידיעתו על צו מעצר והיותו נדרש לחקירה; בשני אירועים נוספים (13.12.12 ו-29.4.12) יוחסו למשיב שיחות טלפון בהן איים על המתלוננת, כי הוא "עוד לא סיים איתה" וכי "ידאג להרוג אותה על מנת שלא תדאג שיעצרו אותו בחתונה". באירוע אחרון יוחס בכתב האישום למשיב איום נוסף; באירוע זה - עובר ליום 4.5.12 - הגיע המשיב לבנין מגוריה של המתלוננת (בעפולה), ומשפגש בה איים עליה על ידי תנועות שעשה בראשו.

הליכי המעצר

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה מאותו יום (10.5.12) נדחה המשך הדיון ומעצרו של המשיב הוארך עד להחלטה אחרת. בדיון ביום 11.5.12 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לאירוע התקיפה, אך כפר בקיומן של ראיות לכאורה בנוגע ליתר רכיבי האישום. לאחר דיון בבקשה קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל רכיבי האישום וכן עילת מעצר:

"העילה הראשונה היא עילת המסוכנות וזו מתקיימת בוודאי נוכח האירוע האלים המפורט בכתב האישום, לגביו אין מחלוקת שקיימות ראיות לכאורה. מדובר באירוע חמור משני היבטים. האחד, אירוע שנעשה תוך שימוש בנשק קר. השני מדובר באירוע שנסתיים בחבלות של ממש ובין היתר פצעים וחתכים בקרקפת, שברים בידה שמאלית וכן הימטומות" כמו כן מתקיימת עילה של התחמקות מהליכי חקירה/שיבוש מהלכי חקירה, שמעלה החשש מפני אי התייצבות של המשיב להליך המשפטי לכאורה" (החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.5.12, עמ' 9 לפרוטוקול).

ה.

בהמשך הדברים נקבע, כי ניתן לבחון במקרה דנן חלופות מעצר, ונדחתה בקשת העוררת לפיה ראוי להפנות את המשיב לשירות המבחן, לעריכת תסקיר. לענין זה הוטעם, כי לא קיימת חובת תסקיר במקרה הנוכחי; מדובר בבגיר מעל גיל 21, ורק במקום בו בית המשפט סבור, כי נדרשת חוות דעת נוספת של שירותי המבחן על מנת להסתייע בה בהחלטתו - יורה על עריכת תסקיר. נקבע, בין השאר, כי המסוכנות מכוונת בעיקר לפי המתלוננת, ולכן חלופה רחוקה ממקום מגוריה תסכון. בהמשך אותו דיון הוצעה החלופה של מעצר בית בבית הארוסה (כמסתבר קבועה חתונת המשיב ל-20.5.12) בישוב אלעד, והוצגו ונחקרו המפקחים המוצעים: ארוסתו של המשיב, אביו ואמו. לאחר מכן, נשמעו טענות הצדדים לחלופה שהוצעה, וההליך נדחה למתן החלטת המשך (לאחר קבלת רישום פלילי של המפקחים). ביום 14.5.12 ניתנה החלטת המשך (לאחר שלא נמצא עבר פלילי למפקחים), במסגרתה הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב למעצר בית בישוב אלעד, באיזוק אלקטרוני ובפיקוח ארוסתו של המשיב ואחד מהוריו (שבית המשפט הניח כי הבינו עתה את חומרת העבירות גם אם לא שיתפו בעבר פעולה באיתור המשיב), או אדם נוסף (שהוסף לבקשת המשיב). בנוסף הוחלט על הפקדת 5,000 ₪, חתימה על התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪, חתימת כל אחד מהערבים על ערבות צד ג' והתחייבות בסך 5,000 ₪ לדווח למשטרה על הפרת תנאי השחרור ועוד. מכאן ערר המדינה.

הערר והדיון

ו.

בערר נטען, כי אין בחלופת המעצר שנקבעה בבית המשפט קמא כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב; לטענת העוררת, שילוב של מספר גורמים במקרה הנוכחי אינו מאפשר את שחרורו של המשיב ממעצר. ראשית נטען, כי מחומר הראיות עולה מסוכנותו הקונקרטית של המשיב כלפי המתלוננת; עצם אירוע התקיפה, האיומים שנוספו אליו וההתחמקות ממעצר מלמדים כולם על מסוכנות זו ועל האובססיה, כך נטען, של המשיב סביב המתלוננת. עוד נטען, כי המשיב לא הצליח לספק הסבר סביר למעשיו, ולפיכך מתחזק החשש מפני הישנות המעשים; וכי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו למצבה העדין של המתלוננת, השרויה בפחד מאז האירוע, ולכך ששחרורו של המשיב צפוי להשפיע עליה קשות. נוכח התחמקות המשיב ממעצר והמשך תעוזתו לאיים על המתלוננת נטען, כי לא ניתן לתת אמון במשיב במידה המספקת לשחרורו כעת.

ז.

שילוב גורמים אלה, לטענת העוררת, מעלה מסוכנות של ממש הנשקפת למתלוננת מן המשיב; חשש כבד מהיעדר הרתעה, חשש לשלומה הנפשי של המתלוננת וחוסר יכולת לתת במשיב אמון, מבטלים את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

ח.

שנית נטען, כי לכל הפחות בטרם הכרעה בבקשה למעצרו של המשיב מן הראוי היה לקבל תסקיר שירות המבחן; סימני השאלה ביחס למניע מאחורי התקיפה, הפער הבלתי מוסבר בין נתוניו האישיים (צעיר ללא עבר פלילי העומד בפני נישואין), לבין כתב האישום, והצורך בשקילת מצבה של המתלוננת מחייבים לדעת העוררת קבלת תסקיר מבחן; צוין, כי אין בטענה זו משום כפירה בקביעה העקרונית של בית המשפט המחוזי, כי אין חובת לעריכת תסקיר; ואולם לדעת העוררת במקרה זה יש מקום לעריכתו.

ט.

שלישית

ולחלופין נטען, כי החלופה שנבחרה – מעצר בית בפיקוח על ידי הערבים המסוימים (שלא נבדקו על ידי שירות המבחן) – מעמידה בסכנה של ממש את המתלוננת. נטען לענין זה, כי הוריו של המשיב כבר כשלו בעבר בשעה שלא דיווחו על ביקורי בנם (בתקופת התחמקותו מחקירה וממעצר), וכי ספק אם ארוסתו בת ה-21, המצפה לחתונתם הקרובה, תדווח למשטרה על הפרת תנאי השחרור ותסכל בכך את חתונתה שלה או תביא למעצרו של בעלה הטרי. כן נטען, כי הערב האחרון הוסף ללא בדיקה של ממש.

י.

לבסוף נטען, כי קשה להשתחרר מן התחושה לפיה לחתונת המשיב היתה השפעה על ההכרעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נוכח פרוטוקולי הדיון, ובפרט לנוכח המהירות בה נדונה בקשת המעצר וההכרעה בה. עוד צוין בענין זה, כי המשיב עצמו במעשיו וחקירתו קשר בין החתונה להתנהלותו (בהתייחס לאיומו על המתלוננת שהובא למעלה), וכי גם את התחמקותו מהמשטרה נימק בחתונתו הצפויה. על רקע דברים אלה נטען, כי קשה לקבל את החתונה כסיבה לשחרורו של המשיב והעמדתה של המתלוננת בסכנה. לענין זה, לטענת העוררת, ניתן למצוא פתרון נקודתי שלא יהיה כרוך בשחרורו הקבוע של המשיב מן המעצר.

הדיון

יא.

בדיון טען ד"ר גורדון למדינה בנוסף, כי החלופה אינה מספקת ויש צורך בבירור כראוי, וכי ההחלטות היו חפוזות מדי. כן טרח ובירר עם שירות בתי הסוהר ונאמר, כי ניתן לקיים את החתונה בין כתלי בית המעצר בו שוהה המשיב, תוך אישור מראש של רשימת משתתפים מצומצמת; הוצאת אסיר באבטחה לאולם שמחות אינה אפשרית לפי הנהלים. עוד עמד ד"ר גורדון על המאמצים שנעשו לאורך חודשים למעצר המשיב, ועל התחמקותו.

יב.

באת כוח המשיב טענה, כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, שנטל אחריות על מעשיו והביע חרטה ואף הציע פיצוי למתלוננת. נטענו טענות נגד המתלוננת והתנהגותה, וגם נאמר כי המשיב יכול היה לפגוע בה לאורך התקופה אילו רצה בכך, אך לא עשה כן; הוא גם אינו בנוי לעולם של עצורים ואסורים. נאמר עוד, כי ארוסת המשיב בוגרת ונכונה לפקח עליו; אמה עובדת שב"כ, והורי המשיב עובדי עיריה ומוכנים לפיקוח.

הכרעה

יג.

התלבטתי בתיק זה, שכן מחד גיסא מדובר בצעיר שאין לו עבר פלילי והעומד ערב חתונתו, ומאידך גיסא עסקינן בעבירה חמורה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה ללא פשר ברור, שאין חולק על הראיות לכאורה לגביה, ואליה נלוו עבירות לכאורה של איומים וכן שיבוש מהלכי משפט על-ידי אי התיצבות, חרף ידיעת המשיב כי הוא דרוש לחקירה. מקרה כזה, על סימני השאלה הברורים בו, נוכח המסוכנות העולה מן העבירה והחשש להימלטות מן הדין, העולה מן הנסיבות, מצדיק לדעתי – ובכך חוששני שאיני בדעתו של בית המשפט קמא – הזמנת תסקיר, שיציג בפני בית המשפט תמונה כוללת. כשם שדעתי היא, והיא הובעה פעמים רבות, שראוי ככלל להזמין תסקיר כשמבקשת זאת הסניגוריה, ככלי עזר לבית המשפט, כך גם להיפך, כשמבקשת זאת המדינה. אין פירוש הדבר שיש צורך בתסקיר בכל מקרה בלא חריג, כמובן. במקרה דנא נראה לי, כאמור, כי נחוץ תסקיר מעצר, שעד אליו יישאר המשיב במעצר, מבלי שאביע כל דעה – ואני מטעים זאת – לגבי החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שיעיין בתסקיר, בכפוף לאמור להלן. התסקיר יידרש גם למפקחים המוצעים. ואומר כבר מראש כי ככל שישוב בית המשפט ויחליט על שחרור, וכאמור איני קובע דבר בעניין זה, לא אשלול את ארוסת המשיב, שתהא אז רעייתו, כאחת המפקחים.

יד.

אך ישנו עניין החתונה, ואיני רואה מקום שלא לאפשר קיומה באופן ראוי, לא בכתלי בית המעצר, בנסיבות של עבר נקי. נדרש פתרון מיוחד.

טו.

החלטתי היא כלהלן:

1.

המשיב יישאר במעצר. יוזמן תסקיר מעצר שיונח על שולחן בית המשפט קמא תוך שבוע, במידת הניתן, ואם לאו יוכל בית המשפט להאריך את המועד.

2.

באופן חריג, כדי שלא להשבית את השמחה, ישוחרר המשיב ממעצרו ביום א' הקרוב, 20.5.12 בשעה 1100, בהפקדה של 10,000 ₪ במזומן וכן התחייבות בסך 20,000 ₪. המשיב יימסר לידיהם הנאמנות של שלושה מפקחים שיהיו עמו לאורך כל היום, ויוכלו הם להיות מפקחים שאינם ההורים שיאשר בית המשפט המחוזי בנוסף לאחד שכבר אושר. הם ישהו לצדו לאורך כל שעות היום עד לחתונה ובמהלכה. עד לחתונה ישהה המשיב בבית אחד המפקחים שאיננו בעיר מגוריה של המתלוננת, וייצא לאולם השמחות לשעה שנקבעה להזמנת הקרואים. יהא עליו לעזוב את אולם השמחות עד 2330. המשיב יוכל ללון בבית ארוסתו לשם ייצא ישירות לאחר החתונה, תוך שבבית מצויים שני מפקחים. כל מפקח יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪, ועל התחייבות לדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי שחרור. המשיב ישוב לבית המעצר עד שעה 1200 למחרת.

3.

כפי שקבע בית המשפט קמא, ייאסר על המשיב ליצור כל קשר עם המתלוננת.

4.

יוצא מיידית צו עיכוב יציאה מן הארץ כלפי המשיב.

5.

באת כוח המשיב תעביר למשטרה את כתובת המפקח שבביתו ישהה המשיב לפני החתונה (מפקח שאושר או יאושר), את כתובת האולם ואת כתובת הארוסה. בידי המשטרה לוודא את הימצאו של המשיב במקומות השונים.

6.

ככל שיוגש תסקיר בתוך שבוע, יוכל בית המשפט קמא לקיים דיון באשר לנושא המעצר עוד בטרם חג השבועות, בלא שאטע מסמרות. באת כוחו של המשיב תוכל לבוא בדברים עם שירות המבחן ולהמציא כל חומר ונתונים נדרשים, וכן להבטיח זמינות האנשים הרלבנטיים לתסקיר. אטעים לבסוף: ככל שיוחלט על שחרור , אם ישקול בית המשפט המחוזי לכיוון זה, יהא הדבר מלווה בתנאים מחמירים של איזוק אלקטרוני, פיקוח הדוק והפקדות וערבויות גבוהות, עיכוב יציאה ואפשרות ביקור למשטרה.

טז.

הערר מתקבל אפוא בהתאם לאמור.