בש"פ 3867/05 מדינת ישראל נ' יצחק קסבי

א.בקשה מטעם המדינה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.5.05, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1142/04 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.

ב.ביום 3.8.04 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירות של מעשי סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים ומעשים מגונים בפומבי בקטינים, וכן הדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן, שימוש בסם לצריכה עצמית ותקיפה. על פי כתב האישום, במהלך שנת 2003 נהג המשיב (יליד 1960) להיפגש בדירתו עם שלושה קטינים (ילידי 1988, 1989 ו-1990), לבצע בפניהם מעשים מגונים ולבצע בגופם מעשים מגונים ומעשי סדום, ובתמורה נתן להם כסף, מזון ושתייה. בנוסף, הדיח המשיב שניים מהקטינים לעשן עמו סם מסוכן מסוג גראס, וכן תקף אחד מהם, בשעה שהלה טייל עם כלבו בגינה. מעשים אלה בוצעו, לפי הנטען, זמן קצר לאחר ששוחרר המשיב לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסר בת תריסר שנים בגין הרשעה קודמת בביצוע עבירות מין בקטינים (מעשה סדום בקטין, מעשה מגונה בקטין ובעילת קטינה), ובמהלך היותו אסיר ברישיון.

ג.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו בב"ש 92677/04 מיום 2.9.04 נענה בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) לבקשה. בהחלטה נקבע כי על פי חומר הראיות לא ניתן לומר שניתנה הסכמת הקטינים לבצע בם את המתואר בכתב האישום, וכי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כן נקבע, בהסכמת הצדדים, כי קיימת עילת מעצר. עוד קבע בית המשפט כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר נוכח מסוכנות המשיב. בקשה שהגיש בא כוח המשיב לעיון חוזר בהחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת שיצר) בהחלטתו מיום 1.2.05 בב"ש 90186/05. בית המשפט קבע כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו הגבוהה של המשיב, הנלמדת משילוב העבירות המיוחס לו, שבו עבירות מין בקטינים ועבירות סמים, וכן אין בה לאיין את החשש שהמשיב ישוב לבצע עבירות מין בקטינים, כעולה מעברו הפלילי, וזאת חרף הטיפול הפסיכולוגי שקיבל.

ד.(1) בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום טוענת המדינה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כמו כן, נטען כי קיימת עילת מעצר נגדו מחמת מסוכנות, הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו, מעברו הפלילי, ומכך שלא היסס לבצע, לפי האישום, את המעשים המיוחסים לו בעודו אסיר ברישיון, וזמן קצר בלבד לאחר ששוחרר ממאסר בגדרי עונש של שתים עשרה שנים (וכאמור, שוחרר ברישיון). עוד נטען כי העונש החמור הצפוי למשיב, אם יורשע, מקים חשש מהימלטות מהדין. בבקשה צוין כי במהלך תשעת החודשים הראשונים התקיימו בתיק העיקרי שתי ישיבות הוכחות בהן נשמעו שלושה עדים, וכי נקבע מועד נוסף להמשך הוכחות ליום 20.6.05. עוד נטען, כי העיכוב שחל בשמיעת הראיות בתיק נעוץ בהחלפת סנגורו של המשיב, וכי החלפה זו בוצעה תוך הסכמת המשיב להארכת מעצרו בגינה.

(2) בא כוח המדינה הטעים את מסוכנות המשיב, את ההשפעה הקשה לטווח ארוך על הקטינים, את ההדחה בסמים ואת העבר הפלילי המוכח והקשה.

(3) בא כוח המשיב ציין כי המשיב כופר בכל קשר מיני עם הקטינים ובביקורם בביתו, אך יש להבחין לשיטתו, גם אליבא דתביעה, בין מי שכופה עצמו לבין העושה בהסכמה, כשנאמר לו כי המדובר, למשל, בקטין בן שבע עשרה. המדובר באישום בעבירות שנעשו שנה לפי כתב האישום, ומאז לא נשנו. המשיב עבד באופן סדיר לאחר שחרורו, והיה במעקב הפסיכולוג ד"ר שני (מסמך מ- 17.12.02). לא נתפסו סמים בבית המשיב, ולא נפתחו תיקים נוספים נגדו; על פי קצב ניהול המשפט, לא יסתיים בקרוב ויידחה בחודשים ארוכים. החלפת הסניגורים לא עיכבה. חלופת מעצר בערבויות כבדות תהיה מתאימה. אוסיף כי בא כוח המשיב גם העביר לאחר הדיון קטעים מפרוטוקול בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שלפיהם המתלוננים נעצרו בשעתו בעבירות סמים, וכן עולה כי המשטרה השתהתה במעצרו של המשיב במשך חודשים ארוכים, תוך שהסבירה בבית המשפט כי ביקשה לברר אם המתלוננים, שהיו מעורבים בעבירות, דוברי אמת.

ו.ככל שהפכתי בעניין איני רואה כיצד לעת הזאת ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המשיב כופר במעשים המיניים, אך הראיות כפי שציין בית המשפט המחוזי קיימות; המסוכנות קיימת אף היא, בשילוב שבין עברו של המשיב לעבירות הנוכחיות הנטענות; עניין ההסכמה מפוקפק, בודאי בהתחשב בכך שלשניים מן הקטינים טרם מלאו בעת הרלבנטית ארבע עשרה. מסמך הפסיכולוג המטפל הוא מדצמבר 2002, אך לאחר מכן נעברו לכאורה העבירות, בשנת 2003, והמשיב לא גבר על יצריו; החלפת הסניגורים עיכבה את המשפט בתקופת מה, אך לא ארוכה; אך המצב הנוכחי שבו נקבע התיק להמשך הוכחות במועד אחד – ולמצער ישנן עוד עדויות שני מתלוננים וחוקרת ילדים, והיכן פרשת ההגנה והסיכומים והכרעת הדין – אין בו כדי לתת מענה כשהמדובר באדם שבמעצר. אני מאריך איפוא את מעצר המשיב בארבעים וחמישה יום, שבמהלכם תפנה התביעה ותבקש קביעת מועדים נוספים עד גמירא לפני הפגרה. שקלתי אם לבקש תסקיר מעצר, אך מסוכנות המשיב על פי עברו והעבירות המיוחסות לו, אינן מניחות לעשות כן לעת הזאת. איני יודע אם הכחשתו כיום מאפשרת טיפול פסיכולוגי, אך לדעתי בנסיבות של מעצר ממושך כל כך יש מקום לשקול זאת, ודברים אלה יובאו לידיעת רשויות המעצר.

ז.כאמור, המעצר מוארך בארבעים וחמישה יום מיום 3.5.05.