פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 388/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
חוסין אבו מנדיל
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: ט"ז בשבט
תשס"ג (19.1.03)
בשם המבקשת: עו"ד דודי
זכריה
בשם המשיב: עו"ד אורלי
פרייזלר
החלטה
המשיב, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהחזקת למעלה מ-68 ק"ג קנבוס, בשהייה שלא כדין, בנהיגה במכונית ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה ובהפרעה לשוטר, נעצר בהסכמת בא-כוחו, עורך-הדין חגי טרסי, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
המשפט התנהל בקצב ראוי, ופרשת התביעה עומדת לפני סיום. אלא שלא ניתן היה להמשיך בבירור המשפט, כיוון שבא-כוחו של המשיב במשפט עצמו, עורך-הדין עיסא עזאם, לא הופיע לדיון. משכך, על-פי החלטת בית-המשפט מונתה עורכת-הדין אורלי פרייזלר מהסנגוריה הציבורית לייצג את המשיב.
בתוך כך, חלפו תשעה חודשים והעורר עומד להשתחרר ממעצרו ביום 23.1.03, אלא אם יוארך המעצר.
המדינה ביקשה איפוא את הארכת המעצר בתשעים ימים. עורכת-הדין פרייזלר מתנגדת לכך בטענה, כי המשיב אינו אחראי להתנהגות בא-כוחו, וכי על-כל-פנים התשתית הראייתית שהציגה המדינה אינה בעוצמה מספקת למעצר.
כאמור, המשיב נעצר על-פי הסכמת עורך-דינו באותה עת, שככל הנראה, סבר אחרת, ובפני עורכת-הדין פרייזלר פתוחה היום הדרך לשוב ולפנות בבקשה לעיון נוסף, בגדרה ניתן יהיה לדון בטענה הנוגעת לעוצמת הראיות הלכאוריות.
בבקשה שבפניי יוצאת אני מתוך הנחה, כי הראיות לכאורה היו מספיקות למעצר, וכי העבירות עצמן מקימות עילת מעצר.
בנסיבות אלו, השאלה היחידה העומדת בפניי היא, האם יש מקום להארכת מעצר. כאמור, שורש העיכוב בבירור הוא בהתנהגות הסנגור, וגם אם המשיב לא אחראי לכך, הרי שזהו נתון אובייקטיבי שלא ניתן להתעלם ממנו. עתה, משעומדת לרשות המשיב עורכת-הדין פרייזלר, שוודאי תעשה עבורו כל אשר ניתן לעשות, יש לקוות כי בירור המשפט יסתיים בתוך תקופת ההארכה.
אני מקבלת איפוא את הבקשה ומאריכה מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מתאריך 23.1.03 או עד למתן פסק-דין, הכול לפי המוקדם.
ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ג
(19.1.03).
ש
ו פ ט ת