בש"פ 3880/98 מדינת ישראל נ. קופטאן אסלאן

המשיבים עומדים לדין, לפני בית המשפט המחוזי בנצרת, באשמות רצח בכוונה תחילה, גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה ועבירות בנשק. למשיב 1 מיוחסת, בנוסף, גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, ואילו למשיב 2 מיוחסות, בנוסף, גם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ושל חבלה במזיד ברכב. מאז הגשת כתב האישום נגדם, ביום 2.7.97, נתונים המשיבים במעצר, ואולם משפטם עודנו מתנהל והולך. במלאת תשעה חודשים להגשת כתב האישום, נעתר השופט אנגלרד לבקשת המדינה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-; ולפניי עתה בקשת המדינה לשוב ולהאריך, בשנית, את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

עד לדיון בבקשתה הראשונה של המדינה להארכת המעצר, שנדונה לפני השופט אנגלרד, יוצגו המשיבים על-ידי עורך-דין זאיד פלאח. עד למועד האמור קיים בית המשפט המחוזי שבע ישיבות לשמיעת ראיות במשפטם של המשיבים, בהן השמיעה התביעה 47 עדים והציגה 125 מוצגים. המשך שמיעת הראיות היה קבוע ליום 5.4.98 (ערב מועד הדיון בבקשה הראשונה להארכת המעצר). אך משביקש הסניגור, עורך הדין פלאח, שלא להמשיך בשמיעת הראיות במועד זה, וליתן לו שהות לשקילת אפשרות של הסדר מוסכם עם התביעה, נעתר בית המשפט לבקשתו והועיד את התיק לתזכורת ליום 14.5.98. ואולם עוד לפני מועד התזכורת החליף עורך הדין מאיר זיו, סניגורם הנוכחי של המשיבים, את עורך-דין פלאח ובא במקומו; ולבקשת עורך-דין זיו דחה בית המשפט את מועד התזכורת ליום 27.5.98. במועד זה הודיעו הפרקליטים כי המגעים ביניהם עודם נמשכים. עם זאת ביקשו לקבוע מועדים להמשך שמיעת הראיות, ובית המשפט קבע את המשך הבירור לימים 28.6.98 (מועד מתן ההחלטה הזאת) ו5.7.98-.

מעיון בקורות ההליך עולה, כי מאז הארכת מעצרם של המשיבים לראשונה לא חלה שום התקדמות בשמיעת הראיות. אלא שעיכוב מהלכו של המשפט נבע מהתארכות מגעיהם של התביעה והסניגוריה, בניסיונם לגבש הסדר מוסכם, ומחילופי הסניגורים. בבקשתה מעריכה באת-כוח המדינה, כי בישיבה הקרובה (הקבועה להיום) יעלה בידי התביעה להשלים את פרשת ראיותיה. משמע, שאם לא יעלה בידי הפרקליטים, כפי שכנראה עודם מקווים, להגיע להסדר שייתר את הצורך בשמיעת פרשת ההגנה, יוכל הסניגור בישיבה הבאה, הקבועה ליום 5.7.98, לפתוח בהבאת ראיותיו.

הסניגור קיווה לשכנעני, כי בהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע נשוא האישום, ועל רקע הסדר ה"סולחה" בין משפחת הקורבן לבין משפחת המשיבים, ניתן לשחרר את המשיבים ממעצרם מבלי שהדבר יסכן את ביטחונם של בני משפחת הקורבן או אדם אחר. חוששני שלנוכח חומרת נסיבותיו של האירוע, שבעטיו הועמדו המשיבים לדין, ולנוכח עברם הפלילי של המשיבים, המונה לא-מעט הרשעות בעבירות אלימות, אין מנוס מהמשך מעצרם למניעת סכנה לביטחון הציבור. כך סבר גם השופט אנגלרד, עת הורה על הארכת המעצר לראשונה, ומן הבחינה הזאת לא חל שום שינוי.

אשר על כן הנני נענה לבקשה ומאריך את מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 30.6.98, או עד למתן פסק-דין במשפטם (תי"פ 521/97 של בית המשפט המחוזי בנצרת), לפי המוקדם מבין המועדים. אין צריך לומר, כי התארכות תקופת המעצר מחייבת עשיית מאמץ לסיום משפטם של המשיבים בהקדם. יואיל אפוא בית המשפט המחוזי לבדוק אם בידו לקבוע, מעתה, מספר מספיק של ישיבות שלפי הערכתו יצריך המשפט עד לסיומו.