בש"פ 3882/09 חאתם קווידר נ. מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

1.

העותר, תושב רצועת עזה, נעצר ביום 25.11.08. כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו, במסגרת עשרים ושבעה אישומים, עבירות רבות של מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, קשירת קשר לפשע, עבירות נשק, סיוע לניסיון לרצח, ניסיון לרצח, מסירת ידיעה לאויב, ועוד. על-פי הנטען בכתב האישום התגייס העותר מיוזמתו לארגון הג'יהאד האסלאמי ועבר במסגרתו אימונים צבאיים. במסגרת פעילותו בחוליה של הג'יהאד קשר העותר קשר לבצע פיגוע ירי בחיילי צה"ל שלא יצא אל הפועל בשל היעדר תחמושת מספיקה. במסגרת חוליה אחרת, אשר העותר עמד בראשותה, ביצעה החוליה תצפיות על תנועת כוחות צה"ל במטרה לבצע פעילות צבאית כנגד כוחות צה"ל באזור. העותר אף סייע להוציא אל הפועל פיגוע הנחת מטען אשר פוצץ על-ידי כוחות צה"ל. כן היה העותר שותף במספר הנחות מטענים שיועדו לפגוע בחיילי צה"ל, היה שותף בירי לעבר חיילי צה"ל ובשיגור פצצות מרגמה וטילים. באישום האחרון נטען כי העותר התכוון להיכנס לישראל ולאסוף מידע באשר למקומות הומי אדם שניתן לבצע שם פיגועים כנגד אזרחי ישראל. איסוף מידע זה התבקש על-ידי אדם בשם אבו עומר אשר התכוון להקים ארגון חדש ברצועת עזה אשר יקבל תמיכה מאיראן. כאשר הגיע העותר למעבר ארז נעצר.

2.

ביום 23.3.09 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות אשר חוסה את כל מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי; אמצעים טכניים להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי; ולמעט מידע מהחקירה המגלם פוטנציאל לטענות פסול. מכאן עתירה זו.

3.

באת-כוח העותר טענה בפני בעיקר בנוגע לאישום האחרון בכתב האישום. לטענתה, על מנת לבסס הגנה באשר לאישום זה, אשר חלקו נשמע מפוקפק, עליה לדעת מיהו אותו אבו עומר ומיהם יתר השמות שמוזכרים באישום זה. עולה הרושם מאישום זה, לטענתה, כי העותר הובל על-ידי מישהו כשה לעולה למעבר הגבול על מנת שייעצר. באמצעות החומר ניתן יהיה לבסס רושם זה ולפוגג את הילת החומרה המרחפת על אישום מעין זה. באת- כוח המדינה טענה כי אין בחומר דבר העשוי לסייע לעותר בהגנתו.

4.

עיינתי בחומר החסוי בדלתיים סגורות והוא הוגש לעיוני לבחינה מפורטת. כן קיבלתי הסברים מנציגי המשיבה אודות החומר. בחנתי את החומר תוך התמקדות בחיפוש ראיות המבססות טענות פסול ובחיפוש חומר הרלוונטי לאישום האחרון כנגד העותר. בהתאם לכללים שהותוו לבחינת חומר חסוי במסגרת עתירה לגילוי ראיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

בשלב ראשון בחנתי האם החומר החסוי נכלל בעניינים שהוגדרו כחסויים על-פי תעודת החיסיון ומצאתי כי התשובה לכך היא חיובית. בשלב שני בחנתי האם ישנן ראיות בחומר החסוי אשר עשויות לסייע להגנתו של העותר. התשובה לכך היא בשלילה. החומר החסוי מכיל מידע חמור כנגד העותר ולא מצאתי כי יש בידו לסייע להגנתו של העותר כלל. הדבר אמור גם באשר לחומר הרלוונטי לאישום 27 בכתב האישום, שבעניינו התמקדה באת-כוח העותר. החומר הקשור לאישום זה אין בו כדי לסייע באופן כלשהו להגנתו של העותר ולפיכך אין להורות על חשיפתו.

עם זאת, מצאתי לנכון להורות למדינה ליתן להגנה פרפראזה מתוך מסמך המסומן ה-3. הקטע הרלוונטי סומן על-ידי בצהוב.

מלבד דברים אלו העתירה נדחית.