בש"פ 3883/02 סהר (בן פרוק) אל הוארי נ. מדינת ישראל

1.העורר הובא לדין בגין עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט. משהוגש כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צ' גורפינקל) נעתר לבקשה ביום 8.1.02. העורר הגיש ערר לבית משפט זה. בהחלטה מיום 7.3.02 הוחזר העניין לבית המשפט המחוזי, לבחינה של טענות שלא הועלו בעת הדיון בבקשת המעצר. בית המשפט המחוזי, אף הפעם מפי כבוד השופט צ' גורפינקל, החליט ביום 20.3.02, שאין לשנות מהחלטתו הקודמת בעניין מעצרו של העורר עד לסיום משפטו. הערר מכוון כנגד ההחלטה האחרונה.

2.לפי המתואר בכתב האישום זו הייתה השתלשלות האירועים: בחצות הליל באחד מימיה הראשונים של שנת 2002, נהג העורר במכונית באחד מרחובותיה של תל-אביב. אותה עת עקבו אחר העורר מספר שוטרים, שנמצאו במכונית משטרה מוסווית. בשלב מסוים, ולאחר שהעורר הבחין בעוקבים אחריו, הוא זרק מחלון המכונית בה נהג חבילה. החבילה נתפסה ונמצא בה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 100.81 גרם נטו. הגרסה שהוצגה בכתב האישום נתמכה בדו"חות פעולה, שנעשו על ידי ארבעה שוטרים שנמצאו במכונית שעקבה אחר העורר. בנוסף יש לציין, כי העורר הורשע בעבר בעבירות רכוש, אלימות וסמים. כמו כן תלוי נגדו מאסר על תנאי של עשרה חודשים, שהינו בר הפעלה.

3.אין צורך לחזור להחלטת המעצר הראשונה ואסתפק בהתייחסות לטענה החדשה, שהובילה להחזרת העניין לבית המשפט המחוזי. הטענה היא שלאור נתונים מסוימים, שהיו קיימים בזירה בעת האירוע, לא יתכן שהעורר זרק חבילה מתוך הרכב בו נהג. אין מחלוקת שלגרסת השוטרים נזרקה החבילה מן החלון שבצידה הימני של המכונית, היינו, החלון שבצד המושב הנמצא ליד מושב הנהג. שתי המכוניות, זו בה נהג העורר והאחרת בה נמצאו השוטרים, נסעו בכביש שמצידו מדרכה. מעבר למדרכה מצויה גדר עשויה רשת מתכת. גובהה של הגדר כשני מטר. הסם נמצא מעברה של הגדר. הטענה היא שלא ייתכן, כי הנוהג במכונית יצליח לזרוק חבילה בעוד הוא נוהג ברכב, באופן שהחבילה תחלוף במעופה מעבר לגדר.

4.מתברר, כי לאחר שהעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי ביצעו אנשי המשטרה ניסוי, מעין שחזור, בו ניסו להשליך ממכונית נוסעת חבילה באותו מקום. בניסוי התברר שהחבילה שהושלכה חלפה מעל הגדר. משמע, לכאורה, יכול היה העורר להשליך את החבילה מן המכונית בה נהג, באופן שהחבילה תנחת מעבר לגדר. אין זה מפתיע שלאור תוצאות הניסוי מצא בית המשפט המחוזי, כי אין סיבה לשנות מהחלטתו המקורית. השילוב יחדיו של הודעות השוטרים שעקבו אחר העורר עם תוצאות הניסוי, מוביל לקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. הסם בו מדובר והכמות שנתפסה, בצירוף הנתונים באשר לעברו הפלילי של העורר, מקימים עילת מעצר. נסיבות העניין אף אינן מצדיקות שימוש בחלופת מעצר.

הערר נדחה.