בש"פ 3885/12 האשם מתואלי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קפאח) במ"ת 14196-04-12 מיום 17.4.12 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה עניינה, בין השאר, שוד וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

רקע והליכים

ב.

ביום 4.12.12 הוגש כנגד העורר (יליד 1974) כתב אישום. על פי האישום הראשון, ביום 1.4.12 בשעה 04:20 נכנס העורר לבית קפה בתל אביב, לראשו כובע, ועל פניו כיסוי בד. הוא שאל את הקופאית שאלה, ולאחר שענתה הסתובב ויצא. לאחר מכן חזר העורר פנימה כשבידו – כנטען – סכין, והורה לקופאית למסור לו את הכסף שבקופה. הקופאית השיבה שאין כסף בקופה, ובתגובה עקר העורר את הקופה ממקומה, כשבתוכה 4,300 ₪, ונמלט ברכבו, משהבחין בניידת משטרה המחפשת אחריו החל נוהג בפראות. במהלך מנוסתו פגע – כנטען – בחזקה בשתי ניידות שניסו לחסום את דרכו. כתוצאה מן הפגיעה בניידת הראשונה, נטרקה דלת הניידת על רגלו של שוטר; וכתוצאה מן הפגיעה בניידת השניה, נהדפה שוטרת שיצאה מן הניידת. לאחר פגיעה זו נורו גלגלי רכבו של העורר, והוא נמלט ברגל. ברכבו נמצאה סכין. בגין המעשים יוחסו לעורר עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (שימוש בנשק קר), סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, והחזקת סכין שלא כדין.

ג.

על פי האישום השני, בעקבות האירועים שבאישום הראשון נעצר העורר. ביום 1.4.12 שוחח העורר עם עצור נוסף וביקש ממנו ליצור קשר עם אשתו של העורר, בתמורה לתשלום בסך 20,000 ₪, ולמסור לה לומר (אם תישאל בחקירה), כי הרכב ששימש אותו במהלך השוד אינו שלו ולא נמכר לו. העצור התקשר לאשתו של העורר אך לא היה מענה. בגין המעשים יוחסו לעורר עבירות של שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. נטען לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר; ולקיומן של עילות מעצר נוכח חומרת ההתנהגות המיוחסת לעורר, ונוכח התחמקותו מן השוטרים המקימה חשש כי יימלט מן הדין וישבש הליכי משפט. צוין, כי לעורר 10 הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות התפרצות, גניבה, סמים, החזקת נשק, איומים ותקיפה; וכי ריצה בעבר 7 חודשי מאסר בפועל, ו-6 חודשי מאסר בעבודות שירות. הרשעתו האחרונה היא משנת 2010 בגין ביצוע עבודת בניה ללא היתר. בדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי, טען בא כוח העורר, כי העורר הודה במיוחס לו; כי הסכין שנתפסה עשויה פלסטיק; כי בתחילה נכנס לקפה כשפניו לא מכוסות; וכי מאז שנת 2003 מצוי הוא בשלב של שיקום בחייו, וביקש להורות על עריכת תסקיר מעצר. המבקשת טענה כי אין מקום לתסקיר מעצר, וכי הסכין שנתפסה אינה הסכין מן השוד (אם כי השערה זו טרם אוששה), ושככל הנראה בשוד שימשה אותו סכין מתכת. בהחלטה מיום 17.4.12 נקבע, כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, וכי נוכח מעשיו של העורר, בית המשפט אינו נותן בו אמון, ולפיכך אין מקום לעריכת תסקיר מעצר. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהמשך (8.5.12), הוגשה בקשה לעיון חוזר. ביום 10.5.12 נדחתה הבקשה. מכאן הערר.

הערר והדיון

ה.

נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על עריכת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכי לא ניתן משקל מספק לכך שהעורר ניהל מספר שנים אורח חיים נורמטיבי. באריכות נטען, כי נתגלתה עובדה חדשה שיש בה כדי לשנות את ההחלטה מיום 17.4.12, צוין, כי העורר הוא ספורטאי בתחום פיתוח הגוף, כי זכה לתארים שונים, וכי הוא מושא להערצתם של בני עירו. על פי הנטען, בד בבד עם הצלחתו בתחום פיתוח הגוף, התמכר העורר לסמים – בתחילה לסטרואידים ולכדורי שינה ולאחר מכן לקוקאין; עובדה זה לא היתה ידועה לבית המשפט המחוזי כאשר ניתנה ההחלטה מיום 17.4.12. לפיכך נתבקש להורות על קבלת תסקיר מעצר, במסגרתו ייבחנו חלופת מעצר והתאמתו של העורר לטיפול גמילה.

ו.

בדיון טען עו"ד טובים לעורר - יש לומר, בחן - כי הוא מבקש תסקיר, לשם שליחתו של העורר למוסד גמילה. העורר, כנטען, חי חיי רחוב ופשע עד 2004, ואז ערך שינוי בחייו ופנה לספורט; בכך הפך לאיש ידוע ביפו בתחום פיתוח הגוף. ואולם, בתחום זה משתמשים רבים בסמים ממריצים, וכך עשה גם הוא והדבר השפיע עליו; הוא ניסה להיגמל והדבר לא צלח. העורר אכן הודה ברוב הדברים בחקירה, אך מעשיו באו בשל היותו "מוטרף" מן הסמים. לשיטת העורר, על פי בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה

(לא פורסם), הואיל והעורר נגמל פיסית בבית האסורים, ויש לו מוטיבציה להיגמל ולשיטתו לא תיכנן את העבירות, יש מקום לבחון את אפשרות הגמילה. עוד נאמר, כי העורר היה זקוק למימון הורמון שעולה כסף רב.

ז.

לשיטת בא כוח המדינה, הכף נוטה בבירור כנגד החריג של גמילה בעת המעצר, לאחר שהעורר - מכור בעבר - נפל מחדש לסמים ולא הצליח להיגמל חרף נסיונות. העבירות גם לא נעשו בזיקה להתמכרות אלא בשל מצב כלכלי, ובודאי אין הדבר מסביר את עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כשהעורר נעצר לאחר שהשוטרים ירו בגלגלי רכבו, וגם אז ברח רגלית. עברו הפלילי של העורר אמנם מעבר רחוק יחסית, אך כלל עבירות רכוש ואלימות ועוני מאסר; עסקינן בהליך שבו צפוי העורר למאסר שניתן לאמדו; אין מדובר כרגע בראשית הדרך בתחום ההתמכרות.

ח.

העורר עצמו ציין כי עשה טעות קשה ונטל אחריות; הוא ספורטאי שרצה לייצג את המדינה בחו"ל, ולא קיבל טיפול בהתמכרות.

ההכרעה

ט.

עיינתי בנספחי הערר וכן ברישום הפלילי של העורר, ובפסיקה שהוגשה.

י.

אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתו של העורר, על שום מה לא העלה את נושא ההתמכרות לסמים בבית המשפט קמא, ולאחר חילופי סניגור היה נושא זה לראש פינה בבית משפט זה, אין אלה "עובדות חדשות", אלא נושא שהיה ידוע לעורר היטב.

י"א.

כמי שתומך ככלל בהצגת תמונה רחבה לפני בית המשפט על-ידי תסקיר, שאלתי עצמי - לאו דווקא בהקשר של זמנו של שירות המבחן, שאני סבור כי מועיל הוא תדיר לבית המשפט במיומנותו, אלא בהקשר התכלית - במה יועיל עתה תסקיר. האם עומד העורר ברף המינימלי לפתיחת הליכי גמילה בתקופת מעצר, והרי זו המשאלה שהובעה? חוששני שהתשובה אינה בחיוב. בא כוחו המלומד של העורר הפנה להחלטתו המקיפה של השופט עמית בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם) שבה הותוו קוים למקרים בהם יאופשר לעצור להיכנס להליכי גמילה במסגרת מעצר. ובהם האם החל הליך הגמילה עוד לפני מעצרו, סיכויי הצלחת הטיפול, גיל הנאשם והזדמנויות גמילה בעבר, טיב החלופה לעניין המסוכנות, העבירות הנוכחיות והעבר הפלילי.

י"ב.

העורר צירף תצהיר של רעייתו - הפרודה ממנו - מיום 12.5.11, בו תיארה כי לאחר שהחל העורר לחזור בו לפני שנים מפשעי העבר ולהתאמן בספורט, החל שוב להידרדר בשל סמים ממריצים, ונסיון גמילה במרכז "בית חם" כשל; צורף מכתב מ"בית חם" מיום 14.5.11 כי העורר הגיע בשנה האחרונה מספר פעמים כדי להתנקות מסמים, ללא הצלחה. יושם אל לב כי מסמכים אלה כולם הוצאו לאחר

החלטתו של בית המשפט קמא גם בבקשה לעיון חוזר. כן צורף מכתב מאת רופאו של העורר מיום 29.4.12, לפיו העורר במעקב מאוקטובר 2010 ונוטל תרופות אנדרוגן ובונדרומין בכמות מופרזת והוא זקוק לגמילה מבנזודיאזפינים.

י"ג.

רישומו הפלילי של העורר מגלה כי עמד עשר פעמים לפני בית המשפט מאז גיל נוער, בעבירות רכוש, סמים ואלימות וכן עבירות תכנון ובניה, וריצה גם מאסר בפועל; היתה רגיעה בעבירותיו שב"פשעי הרחוב" מאז 2003 (הורשע בעבירת תכנון ובניה ב-2010).

י"ד.

במקרה דנא, כאמור, ראשית, אפשר רק להשתאות על שכל הטענות בנושא התמכרות לסמים לאחרונה לא הובאו בפני בית המשפט קמא. לעניין כניסה לטיפול היום, סימן שאלה קיים לגבי הצלחת הטיפול בגדרי הליכי מעצר, לאחר אי ההצלחה הקודמת כפי שדווח; העבירות הנוכחיות חמורות והעבירות הקודמות, גם אם ישנות, אינן מעודדות. ועל כל אלה, ההליך השיפוטי צפוי להיות קצר, ואסתכן להניח שיש סיכוי טוב, כיוון שהעורר כנמסר הודה בעיקרם של דברים לאחר ש"נתפס על חם", כי התיק יסתיים בהסדר, מבלי שכמובן אטע כל מסמרות. על כן גם אין מקום לדחות - בחינת דחיית הקץ – לצורך הליך גמילה מעצרי שטרם נולד.

ט"ו.

כל אלה אינם מובילים לעבר קבלת הערר, וכשלעצמי סבורני בצער כי תסקיר אינו יכול איפוא להועיל לעת הזאת , ושעתו תבוא מן הסתם – וחזקה על הסניגור שיעלה זאת - במסגרת פרשת גזר הדין, שם יוצבע גם על כיווני הגמילה הנחוצים; ואני מייחל שהדרך תחל ותצלח אז.

ט"ז.

איני נעתר איפוא לערר.