בש"פ 389/09 מדינת ישראל נ. דוד טויזר

1.

בערר מעלה המדינה טענות מסוימות שאפשר שיש בהן מידה של אמת במיוחד אדגיש את הטענה בכל הנוגע לדבריו של המשיב בעניין שימוש בסם ההרואין. דבריו אלו מעלים חשש שמא מעשי העבירה המיוחסים לו בכתב האישום קשורים בהתמכרות לסמים. בית המשפט המחוזי אכן נקט בדרכו של בית הלל משהורה בסופו של יום על שחרור לחלופת מעצר. נראה לי כי המקרה, אף שמעורר הוא דילמה, אינו מצדיק התערבות של בית המשפט העליון. תנאי השחרור הינם תנאים מחמירים בעיקרם. עם זאת קיים בהם חֶסֶר במובן זה שלא נקבעה הוראה בדבר הפקדה ואכן יש לתקן עניין זה.

2.

בין יתר התנאים נקבע כי המשיב יועמד בפיקוח של שרות המבחן לתקופה של שישה חודשים. הנחתי היא ששירות המבחן יערוך בדיקות סם למשיב וכי הבדיקה הראשונה תיערך תוך זמן קצר מעת השחרור. היה ויתברר, כי המשיב משתמש בסמים ידווח שירות המבחן באופן מיידי לבית המשפט על מנת שניתן יהיה לשקול את נושא השחרור מחדש.

2.

לפיכך, הנני מחליט כדלקמן: (א) לתנאי השחרור שקבע בית משפט קמא יתווסף תנאי לפיו יפקיד המשיב סכום של 15,000 ש"ח. (ב) שירות המבחן מתבקש, כאמור, לבצע בדיקות סמים וזאת תוך זמן קצר מעת השחרור.

בכפוף לאמור לעיל, הנני דוחה את הערר.

כמובן שכל עוד לא מולאו כל התנאים הכספיים והחתימות על הערבויות לא ישוחרר המשיב מן המעצר.