בש"פ 389/10 רמי עיסא נ. מדינת ישראל

בין משפחתו של הנאשם האחר בפרשה זו, דיא עראר (להלן: עראר) למשפחתו של מוהנד ג'יוסי (להלן: מוהנד) קיים סכסוך דמים. למשפחתו של עראר אטליז, ובו הועסק חברו רמי עיסא (להלן: העורר). באותה תקופה נהג מוהנד לנסוע מדי בוקר לעבודה ביחד עם דיאה סעיד (להלן: דיאה), במסלול קבוע שעבר ליד המסגד בג'לג'וליה.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי העורר קשר עם עראר ואחרים לרצוח את מוהנד ודיאה, ובהמשך להשמיד ראיות אשר עלולות להפלילם. לצורך כך עקב עראר אחר סדר יומם של קורבנותיו, וביום 2.8.09 רכש העורר מכונית מסוג ג'י.אם.סי מסוג "ונדורה" (להלן: הונדורה). ביום 10.8.09 אסף דיאה את מוהנד מביתו בג'לג'יליה, והם החלו בנסיעה למקום עבודתם. ליד המסגד בג'לג'יליה הגיח לפתע רכב הונדורה בו נסעו עראר ואחרים, כשפניהם רעולים ובידיהם אקדחים טעונים. הם חסמו את דרכם של מוהנד ודיאה, ובהמשך, ירדו עראר ושניים אחרים מרכבם והחלו לירות לעבר מכוניתם של יריביהם. אולם הם לא הסתפקו בכך, ועראר התקרב לדלת הנהג וירה כעשר יריות לעבר דיאה. כשניסה מוהנד להימלט על נפשו, ירו הקושרים לעברו מספר כדורים ודלקו בעקבותיו, ומשהשיגוהו ירה עראר או אחר שהיה עימו חמש יריות נוספות לעברו. לאחר מכן שבו הקושרים לעבר דיאה ששכב פצוע ברכב, וירו לעברו יריות נוספות. בעקבות הירי פונה מוהנד לבית חולים, שם הוא נפטר מפצעיו, בעוד שדיאה נפצע קשה ונדרשה התערבות כירורגית כדי להצילו.

בכתב האישום נטען עוד, כי לאחר אותם אירועים הוחזר רכב "הונדורה" לעורר, וביום 12.8.09 הוא הביאו למגרש לסחר במתכות, שם מכר אותו תמורת 1000 ש"ח, תוך שהוא מתנה כי הרכב יפורק לחלקיו. לאחר השמדת ה"ונדורה" רשם העורר רכב זה במשרד הרישוי על שמו של סוהיר עודה, והנחה את האחרון שאם ייחקר יטען כי ההעברה נעשתה מתוך שיקולי מס של העורר.

בגין האירועים שתוארו עד כה ייחסה המשיבה לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לרצח, סיוע לניסיון רצח, סיוע לאחר מעשה, השמדת ראיה, ושיבוש מהלכי משפט. בתאריך 13.1.2010 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

2.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, מצא כי בידי המשיבה מצויות ראיות לכאורה להוכחתו אשמתו של העורר, ומסקנה זו מקובלת עלי. להלן אמנה מעט מאותן ראיות:

א)

אין מחלוקת כי העורר רכש את רכב ה"ונדורה" בתאריך 2.8.09, ושילם תמורתו סכום של 8,000 ש"ח. אין חולק גם על כך שרכב זה נראה בזירה בשעת הרצח, ולאחר 10 ימים בלבד מסר אותו העורר למגרש המתכות תוך שהוא מתנה זאת בדרישה חריגה – לפרקו לחלקיו. והרי ההיגיון מחייב שגם אם חש העורר מרומה על ידי האדם ממנו קנה את הרכב ( כך הוא טען ), יכול היה למצוא לו קונה ולו רק כדי לצמצם את נזקו. עד כמה היה חשוב לעורר כי הרכב יפורק, יעידו שיחות הטלפון לעד גאנם רמדאן, בעל המגרש, במהלכן ביקש לוודא כי אותה דרישה שלו אכן בוצעה. אולם העורר לא הסתפק בכך, וטרח והעביר את רישום הבעלות על הרכב לשמו של אחר, והדגש הוא על כך ששינוי זה נעשה לאחר שה"ונדורה" כבר פורקה לחלקיה.

ב)

כמובן, אפשר שהעורר הסתפק במסירת רכבו לעראר מבלי שהיה שותף לקשר לרצוח את מוהנד ודיאה. ברם, בשיחה מוקלטת שקיים שוטר עם פייסל עראר, אביו של הנאשם האחר, הוא טען כי היה זה העורר שבליל האירוע אסף את בנו בשעה 03:30, כשעה ומחצה לפני ביצוע הרצח.

ג)

טענת העורר לפיה בשעות שקדמו לרצח ובמהלכו הוא ישן בביתו, מעוררת תהיות, הואיל וממחקרי תקשורת עלה כי עראר התקשר אליו באותו לילה לפני הרצח (בשעה 01:23), וגם לאחריו (בשעה 05:02).

ד)

בחקירת הפרשה הופעל על ידי החוקרים אדם שנתבקש לדובב את העורר. בית המשפט היה ער לפערים בין הדברים שהוקלטו בשיחותיו של המדובב עם העורר לאלה שנכללו בהודעות שמסר, ועל כן החליט להסתפק באמור בתמלילים בלבד. אולם, גם באלה יש כדי להשתלב בתמונה המפלילה הכוללת.

ה)

נוכח אותן פעולות שביצע העורר ברכב ה"ונדורה", והמשתלבות היטב בניסיון להעלים ראיות ולשבש מהלכי משפט, מותר להניח שהוא ידע כי במוקדם או במאוחר ייקרא לחקירה, ועל כן אתה מתקשה להניח כי ניסיונו לעבור לירדן היה ניסיון תמים.

3.

כאמור, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה עמדה המשיבה בדרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ועל כן קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק. המסקנה הנוספת המתחייבת נוכח חומרת האירועים שפורטו בכתב האישום, ולכאורה מהווים עבירות של ניסיון לרצח וסיוע לרצח, היא כי בעורר גלום סיכון רב לציבור, ועל כן לא נפל פגם בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

אי-לכך, הערר נדחה.