בש"פ 3896/99 אימן כנאנה נ. מדינת ישראל

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו בגין עבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות ונשיאת סכין שלא כדין.

הסניגור המלומד טוען כי אין ראיות לכאורה שהעורר הוא הדוקר ושהוא זה שנשא את הסכין, וכי בכל מקרה יש להורות על חלופת מעצר.

אכן, עולה מתוך החומר כי קיימות עדויות שונות בעניין זה כשחלק מן העדים לא ראו את מעשה הדקירה ואת הסכין בידו של העורר. אלא שאין זה מתפקידו של בית המשפט בשלב של מעצר עד תום הליכים להכריע בין העדויות השונות ואף שמערכת הראיות אינה חד משמעית, לא ניתן לומר כי אין ראיות לכאורה נגד העורר. עם זאת, נראה לי, כי יש מקום לחלופת מעצר, אם תמצא חלופה הולמת. ומדוע? מדובר במריבה בין נהגים שהחלה בתנועה מגונה של העורר לעבר המתלונן בצרוף קללה, שנמשכה בחסימת המתלונן את דרכו של העורר ובהכאת המתלונן את העורר ודחיפתו וזאת לפי הודעתו של המתלונן, למרות שהעורר התנצל בפני המתלונן. או אז יצא העורר מרכבו ולפי האישום דקר את המתלונן בגבו.

אכן, בתי המשפט מתריעים וחוזרים ומתריעים נגד הנגע שפשה במקומותינו, כאשר לעתים בשל דבר של מה בכך נשלפים סכינים ונקפדים חיים. אם תוכח אשמתו של העורר, ייענש הוא בצורה הולמת וראויה תוך התייחסות לכל הנסיבות.

בשלב זה יש לבדוק את מסוכנותו של העורר. אמנם יש בעברו מספר מקרים שנדונו בבית משפט לנוער בשנת 95, 96, בגינם לא הורשע. העבירות הן מאותו סוג. בינתיים בגר העורר ובשנים האחרונות אין לו עבירות נוספות ולא נמסר לי על תיקים שנפתחו נגדו. אף שעשה את המעשה המיוחס לו בעידנא דריתחא ואין ספק, כי המעשה חמור ומוסכן - אין ללמוד מכך שזו דרכו ליישב סכסוכים בינו לבין אחרים ויש לראות באירוע, אירוע חד-פעמי על רקע פרובוקציה. אין בכך הצדקה למעשה המיוחס לעורר אולם יש בכך כדי להיות שיקול בשקילת מסוכנותו.

אשר על כן, אני קובעת כי יש מקום לחלופת מעצר שתיקבע על ידי בית המשפט המחוזי אליו יוחזר העניין, שכן, בידיו הכלים לקבוע את החלופה המתאימה ביותר ולקבל כל אינפורמציה דרושה לשם כך.

עד למתן החלטה בבית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצרו.