פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 390/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.1.2021 בעמ"ת 18166-01-21
שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' ליפשיץ פריבס
תאריך הישיבה:
ט' בשבט התשפ"א
(22.1.2021)
בשם המבקש:
עו"ד אמיר נבון,
עו"ד טל שובל, עו"ד נועם אשחר
בשם המשיבה:
עו"ד רוני זלושינסקי
החלטה
(עם נימוקים)
1.
צעיר הסובל מפגיעת ראש מאז ילדותו עצור מאחורי סורג ובריח זה למעלה מ-4 חודשים, לאחר שנתפס גונב תיק ופותחן יין בעת שהיה נתון בתנאים מגבילים בגין ניסיון קודם לגניבת אופניים. הדיווחים שמתקבלים מבית המעצר שבו הוא שוהה קשים מנשוא, הכול מסכימים על כך שמקומו אינו בו, אך גם בחלוף זמן רב כל כך טרם נמצאה לו מסגרת טיפולית מתאימה.
כיצד יש להגן על האינטרס הציבורי ויחד עם זאת למנוע פגיעה קשה בזכויותיו של מי שהוא בעל מוגבלות? זו השאלה שעלתה, ולמעשה זעקה, מבקשת רשות הערעור שבפני.
עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה
2.
המבקש, יליד שנת 1997, נפגע בראשו בעת שהיה כבן שמונה ומאז הוא סובל משורה של קשיים ומוגבלויות, בתחום הפיזי, הקוגניטיבי והנפשי. מקורו של ההליך שבפני בשני אירועים שהחלו בעת שניסה לבצע גניבות – פעם אחת בחנות אופניים ופעם שנייה בקונדיטוריה.
3.
ביום 25.5.2020 הוגש נגד המבקש כתב אישום ראשון, הנוגע לאירוע שבו ניסה לגנוב אופניים, ובו יוחסו לו העבירות הבאות: ניסיון לגניבת אופניים לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ותקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין. עוד קודם להגשתו של כתב האישום שוחרר המבקש לחלופת מעצר במתכונת של מעצר בית בבית הוריו. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הדיון בתיק העיקרי הופנה המבקש לוועדת אבחון על-פי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד ו- ועדת האבחון ).
4.
ביום 17.9.2020, הוגש נגד המבקש עוד כתב אישום בגין אירוע נוסף שבו היה מעורב תוך הפרה של תנאי השחרור שלו. בכתב אישום זה יוחסו לו עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, פריצה לרכב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. בעקבות אירוע זה המבקש נעצר ומאז הוא מצוי בחזקתו של שירות בתי הסוהר.
5.
בד בבד עם הגשתו של כתב האישום השני הגישה המדינה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו, וזהו הבסיס לבקשה שבפני.
6.
ביום 30.9.2020 התקיים דיון בעניינו של המבקש בבית משפט השלום ובו הסכים בא-כוחו לקיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.
7.
ביום 23.11.2020, לאחר מתן ארכה, הוגש התסקיר בעניינו של המבקש, ובו המליץ שירות המבחן לבחון חלופה מוסדית חוץ-ביתית עבורו. כן הוגש דו"ח ועדת האבחון שמצאה כי יש לבנות עבור המבקש תכנית שיקום כוללנית שתסייע לו להימנע מביצוע עבירות נוספות. בהמשך לכך הורה בית משפט השלום ביום 26.11.2020 על עריכת תסקיר משלים שבו תיבחן האפשרות לשלב את המבקש במסגרת טיפולית וכן את התאמתו להליך בבית משפט קהילתי.
8.
התסקיר המשלים הוגש בסופו של דבר ביום 30.12.2020 ובו נמסר כי המבקש זקוק למסגרת פוסט-אשפוזית שכמותה יש אחת בלבד בארץ – בעיר עכו – אך התפוסה בה מלאה כך שהוא יכול רק להיכנס לרשימת ההמתנה לה. אשר לבית המשפט הקהילתי ביקש שירות המבחן לבחון את התאמתו של המבקש אליו רק לאחר קבלתו למסגרת.
9.
ביום 10.1.2021 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש בבית משפט השלום ובו ציינו הוריו כי הבינו את הכשל בפיקוחם עליו. האב הבהיר כי בכוונתו לשהות במחיצת בנו במהלך שעות היום חרף המשמעות הכלכלית הכרוכה בכך, ושני ההורים ציינו כי הם מוכנים לשתף פעולה באופן מלא עם גורמי הרווחה במאמץ למצוא מסגרת חוץ-ביתית לבנם. המדינה מצדה התנגדה לכך וציינה כי הגם שהמבקש אינו מתאים לשהות בין כתלי בית הסוהר, החלופה המוצעת בבית הוריו אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.
10.
בתום הדיון הורה בית משפט השלום על השמתו של המבקש בחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם, וכן הוסיף על כך תנאים שעניינם הפקדה כספית, ערבות צד שלישי וערבות עצמית. בנוסף, הורה בית משפט השלום על צו פיקוח לתקופה של חצי שנה. בהחלטתו עמד בית משפט השלום על נסיבות חייו המורכבות של המבקש ועל הקושי לאתר מסגרת-חוץ ביתית טיפולית בעת הזו (מ"ת 42238-09-20, השופט הבכיר י' צימרמן ).
11.
המדינה הגישה ערר על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי ועתרה להשבתו של המבקש למעצר מאחורי סורג ובריח.
12.
ביום 11.1.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר בקבעו כי חרף נסיבותיו האישיות המורכבות של המבקש אין בחלופת מעצר שנקבעה כדי לאיין את המסוכנות שנשקפת ממנו. יחד עם זאת הורה בית המשפט המחוזי כי שירותי הרווחה יפעלו לאלתר למציאת מסגרת חוץ-ביתית למבקש (עמ"ת 18166-01-21, השופטת מ' ליפשיץ-פריסב ).
בקשת הרשות לערור
13.
בקשת רשות הערר מכוונות כלפי החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בא-כוחו של המבקש מציין כי נסיבותיו האישיות החריגות של המבקש מצדיקות דיון בעניינו ב"גלגול שלישי" מאחר שמדובר בעוול כבד שנגרם לו תוך פגיעה לא-מידתית בזכויותיו. הבקשה מגוללת את נסיבות החיים הקשות של המבקש ומטעימה כי נקודת המוצא בעניינו היא שמקומו אינו מאחורי סורג ובריח. כן צוין כי המבקש עצור זה ארבעה חודשים וכי מצבו הולך ומחמיר. מעבר לכך נטען כי לא היה מקום שלא ליתן אמון בהוריו של המבקש כמפקחים.
14.
בתגובתה מיום 21.1.2021 שהוגשה בהתאם להחלטתי, הוסיפה המדינה להתנגד לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר בבית הוריו. בתגובה צוין כי חרף נסיבותיו הקשות וההבנה כי מעצר מאחורי סורג ובריח אינו המקום עבור המבקש, המסוכנות הנשקפת ממנו למשפחתו ולסביבתו היא כזו שלא מאפשרת פתרון אחר.
15.
להשלמת התמונה יצוין כי שירות בתי הסוהר הגיש גם כן התייחסות למבקש ולתנאי כליאתו, ובמסגרתה תואר מצבו הקשה ביותר של המבקש במגוון של מישורים. מבלי להידרש לפרטים, צוין כי מצבו הפיזי רע מאוד, כי הוא לא מבין את אנשי הסגל וכי כלואים אחרים נרתעים ממנו בשל התנהגותו. כן צוין כי באחד הלילות, מחשש לחייו, הוא הושם בתא "חללית" המיועד למי שקיים סיכון כי יפגע בעצמו.
16.
ביום 22.1.2021 התקיים דיון בפני בטענות הצדדים במעמד הוריו של המבקש.
17.
באי-כוחו של המבקש הצביעו על מצבו המדורדר של המבקש ועל כך שבעת הזו משפחתו מגויסת לסייע לו, ואביו אף הביע נכונותו להפסיק לעבוד לצורך כך משהתבררה לו חומרת המצב של בנו. עוד הודגש כי אף המשפחה מכירה בכך שהמבקש זקוק למסגרת מוסדית, וכי השחרור לחלופת מעצר בבית נועד לתת מענה דחוף לבעיה שנוצרה. בהמשך לכך ביקש אביו של המבקש במילותיו לשוב ולתת ביטוי למחויבותו המלאה להשגחה מלאה על בנו, משהתבררה עוצמת הזדקקותו לסיוע.
18.
בא-כוחה של המדינה הסכים בתשובתו כי מלכתחילה המקרה אינו מתאים למעצר מאחורי סורג ובריח, אך ציין שנדרשה כאן בחירה בין חלופות לא אופטימליות, כאשר התביעה המשטרתית, שהגישה את הערר לבית המשט המחוזי, עשתה כן מתוך מחויבות להגן על האינטרס הציבורי. מאותם טעמים הוא הסביר כי המדינה אינה נסוגה גם עתה מעמדתה כי אין לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בבית הוריו גם בנסיבות שתוארו.
דיון והכרעה
19.
בתום הדיון, בהתחשב בדחיפות הנודעת לקבלת החלטה במקרה זה על רקע המצב שבו מצוי המבקש במעצרו, ניתנה החלטה קצרה שהורתה על מתן רשות לערור וקבלת הערר במובן זה שהחלטתו של בית המשפט השלום תושב על כנה, ובכפוף לכך שנימוקי ההחלטה יינתנו בהמשך. כעת אפוא אפרט את הנימוקים להחלטתי. בהתאם לתוצאה שהתקבלה, המבקש יכונה מעתה העורר .
20.
כפי שצוין בפתח הדברים, המקרה שבפנינו מדגיש את הצורך לתת מענה למי שמוגבלותו הופכת את תנאי מעצרו לסבל בל יתואר. אכן, יש להגן על הציבור מפני פגיעה בו. אולם, כמו בכל הקשר אחר, נדרש איזון סביר ומידתי. כך, בענייננו האיזון הוא בין עבירות שאינן מצויות כלל ברף החמור מחד גיסא, וחוסר התאמה מובהק של האדם שמואשם בביצוען למערך הכליאה של שירות בתי הסוהר, מאידך גיסא. כאשר לכך מתווספת התגייסות מלאה של בני המשפחה לפיקוח, ההחלטה להשאיר את העורר – העצור זה ארבעה חודשים מאחורי סורג ובריח – היא טורדת מנוחה.
21.
ראוי להצביע על עוד כמה עובדות שהן מהותיות להחלטתי זו. ראשית, התמשכות הזמן בכל הנוגע להגשתם של התסקירים בתקופת הקורונה הובילה לכך שהעורר, בנסיבותיו המורכבות, שוהה במעצר כבר זמן ממושך ביותר. שנית, הגם שהצורך בפתרון בתחום הרווחה ברור לכל הצדדים, זה טרם נמצא. שלישית, אף בית המשפט המחוזי סבר שיש להוסיף ולבחון את התאמת העניין לבית המשפט הקהילתי. מערכת בתי המשפט הקהילתיים נועדה לתת מענה לעניינם של אנשים שסיפור חייהם והזדקקותם למענה בתחום הרווחה אינם מתאימים בהכרח להליך הפלילי הרגיל. טוב ויפה. אולם, המקרה שבפנינו מחדד את הקושי שעלול להיווצר מכך שחלק מן המיועדים ואף המתאימים לבית המשפט הקהילתי יישחקו עד דק בדרך המובילה אליו, ובמונחים קפקאיים – בשער החוק.
22.
לא למותר לחזור ולהזכיר את מחויבותו של המשפט הישראלי להגנה על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות – כך בכלל וכך גם בהליך הפלילי באופן ספציפי. לצד המסגרת הכללית שנקבעה לעניין זה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, נקבעו גם נורמות קונקרטיות הנוגעות להליכים משפטיים (ראו למשל: סעיף 162(ב) לחוק סדרי הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005). הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח מחויבותה הבינלאומית של ישראל להבטחת זכויותיהם של בעלי מוגבלות כפי שזו קיבלה ביטוי באמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, כ"א 63, 1635 (נפתחה לחתימה בשנת 2006, נכנסה לתוקף בשנת 2012).
23.
גם בהעדרו של הסדר חקיקתי קונקרטי החל על מעצרם של בעלי מוגבלויות קשות, המסגרת הנורמטיבית הכללית שצוינה משמשת מקור השראה להפעלתו של שיקול הדעת המתבקש גם בדיני המעצרים. לא כל שכן אלה הם פני הדברים, כאשר מה שעומד כאן על כפות המאזניים, בהתאם לתיאורים שהתקבלו משירות בתי הסוהר עצמו, הוא כבוד האדם במובנו הגרעיני.
24.
במבט הצופה פני עתיד, גם אם למעלה מן הצורך, אוסיף כי הדיון בבקשה העלה כי לכאורה היה מקום לשקול התייחסות חקיקתית קונקרטית למצבים מסוג זה של העורר. החקיקה מכירה במסלול של הפנייה לדרכי טיפול במקרים מתאימים בשל לקות שכלית או נפשית (ראו למשל: חוק הסעד, וכן: חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991). אין בכך מענה למצבים שבהם נדרשת החלטה בשאלת המעצר בשלב מוקדם יותר של ההליך, או כאשר הלקות אינה מגיעה כדי הדרגה שעליה חלים אותם הסדרים. למעשה, דו"חות שונים שנכתבו בשנים האחרונות משקפים בעקיפין את החסר האמור בהצביעם על מקרים שבהם בעלי מוגבלויות מצויים במעצר בנסיבות שבהן לא נמצאה עבורם חלופת מעצר מתאימה. הגם שאין לקבוע ממצאים על סמך האמור בהם, דומה כי למצער ניתן להתרשם כי עניינו של המבקש מעוגן בהקשר רחב יותר (באופן כללי, ראו: מבקר המדינה דו"ח שנתי 69ב לשנת 2019 187, 250 (2019), וכן: הסניגוריה הציבורית דו"ח פעילות – 2017 72 (2018)).
25.
סוף דבר: הבקשה והערר התקבלו והחלטתו של בית משפט השלום עומדת על כנה בכל הנוגע לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, כמפורט בהחלטתי מיום 22.1.2020.
ניתנה
היום, י"ב בשבט התשפ"א (25.1.2021).
ש ו פ ט ת