בש"פ 391/01 מדינת ישראל נ. עמרם בן יצחק שושן

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, והורה על שחרורו בתנאים.

1.ביום 25.12.00 הוגש נגד המשיב וארבעה נוספים כתב אישום בת.פ. 442/00, המייחס להם מעורבות בעסקאות סמים. כתב האישום כולל ארבעה אישומים, אך רק אחד מהם מיוחס למשיב (הנאשם 5). על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 9.11.00 התקשר סוכן משטרתי ליחזקאל גבריאל (הנאשם 1) ותאם עימו כי יגיע לביתו. כשהגיע לביתו, תאמו כי ביום א' או ב' הבא יקנה ממנו 1,000 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA תמורת 20,000 ש"ח, וכי הסוכן אף ישלם לו 2,000 ש"ח שחב לו בגין עסקת סמים קודמת. ביום 13.11.00, סמוך לשעה 18.40, הגיע הסוכן לביתו של הנאשם 1, לאחר שתאם זאת עימו טלפונית. בבית שהו הנאשם 1, המשיב ואדם נוסף (הנאשם 4), והמשיב עזב את הבית במהלך העסקה. הסוכן שילם לנאשם 1 את הכסף, והנאשם 1 התקשר למשיב שיחזור ויסביר לסוכן היכן עליו להמתין לו לקבלת הסם. הסוכן המתין במקום שהוסבר לו, והמשיב הגיע ומסר לסוכן שקית ובה 1,000 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של 299.31 גר'.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב ויתר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם (ב"ש 4874/00). ביום 11.1.01 דן בית המשפט המחוזי, השופט ד' ביין, בבקשה. בית המשפט קבע כי יש ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב ויתר הנאשמים, אך הוסיף דברים אלו:

גם כאשר עומדות הראיות במבחן של ראיות לכאורה, יש להן דרגות שונות של עוצמה והמקרה הנדון נוטה לכיוון הרף הנמוך יותר של הראיות לכאורה, אם כי אין אחידות ברמת העוצמה של הראיות בהתיחס לכל אחד מהמשיבים שענינם נתון במחלוקת במקרה זה.

ברור, שאם קיימות ראיות לכאורה, קיימת לכאורה גם עילת מעצר וזאת מכח חזקת המסוכנות שלא נסתרה במקרה זה.

בנוגע לראיות לכאורה שיש כנגד המשיב דנן, אמר בית המשפט את הדברים הבאים:

המשיב 5 לא זוהה ע"י אנשי העיקוב, אך מן הצד השני, זוהתה המכונית מסוג אוודי המופיעה בעדותו של הסוכן כמכונית שהיתה נהוגה בידי המשיב 5, ואכן אין מחלוקת על כך שהמכונית הנ"ל רשומה ע"ש אמו של המשיב 5 ושהוא עושה בה שימוש, אם כי לאו דוקא שימוש בלעדי.

יש אי התאמות בין עדות הסוכן ועדות התצפית, באשר לשאלה אם הסוכן ניגש לחלון הרכב האוודי לשוחח עם נהג הרכב, או שמא נכנס הסוכן וישב לצידו של הנהג וכן בשאלה אם הסוכן דיבר עם המשיב 5, או רק לקח את השקית.

קיימות גם ראיות בכל הנוגע לתמליל של ההקלטה ובכמה מהדברים המיוחסים למשיב 5.

הסניגור מצביע גם על כך שעצם קיומן של שיחות טלפון בין משיב 5 ומשיב 1, אין בו כוח ראייתי רב, בשים לב לכך שמשיב 5 הוא שכנו של משיב 1 וקיימים ביניהם קשרים הדוקים.

עוד מציין הסניגור, שעל השקית שלפי הנטען משיב 5 מסרה לסוכן, לא נמצאו טביעות אצבעות של משיב 5.

למשיב 5 עבר פלילי. בין העבירות מופיעה גם החזקת סמים שלא לשימוש עצמי בלבד, אך הבנתי מדברי הסניגור שלא נסתרו, שמדובר בהרשעות קלות ערך שעליהן לא נדון המשיב 5 למאסר.

לפיכך אהיה מוכן לשקול חלופת מעצר.

3.בית המשפט לא קיבל את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי בא-כוח המשיב, בביתו בהשגחת אמו ואישתו, ואיפשר לבא-כוח המשיב להציע חלופות אחרות. ביום 15.1.01 קיבל בית המשפט את הצעת בא-כוח המשיב לחלופת מעצר, בבית חמיו, תחת פיקוחו של חמיו ופיקוחה של אישתו. תנאי השחרור שקבע בית המשפט למשיב הם:

[ה] משיב מס' 5, ישוחרר בערבות עצמית וכן ערבות של אהרון אקוקה ואסנת שושן, שכל ערבות צמודה למדד על סך 100,000 ש"ח.

המשיב 5 ישהה במעצר בית מלא בבית אהרון אקוקה וה"ה אקוקה ואסנת שושן, ידאגו לכך שהוא ימצא בהשגחה צמודה של אחד מהם לפחות, 24 שעות ביממה. הם מתחייבים גם לדווח על כל הפרה של תנאי מעצר הבית.

הערבות של ה"ה אקוקה ושושן היא למלוי כל התנאים של החשרור בערובה, לרבות התנאי בדבר הפיקוח הנמשך והרציף במשך 24 השעות של אחד משניהם.

המשיב 5 ידאג להפקדת דרכונו בטרם יבוצע השחרור בערובה וכן ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ.

בית המשפט נעתר לבקשת העוררת והורה על עיכוב החלטתו בנוגע למשיב ב36- שעות.

יצוין, כי ארבעת הנאשמים האחרים נעצרו עד תום ההליכים. שלושה מהם נעצרו עד תום ההליכים עוד ביום 11.1.01, ואחד מהם נעצר עד תום ההליכים ביום 18.1.01 לאחר שבית המשפט דחה את חלופת המעצר שהוצעה לגביו, אותה שקל בהתאם להחלטתו.

4.על החלטות אלה, ככל שהן נוגעות למשיב, הוגש הערר שלפניי. באת-כוח העוררת, בעררה בכתב, טענה, כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי המקרה נוטה לכיוון "הרף הנמוך יותר של הראיות לכאורה", כיוון שיש ראיות "בעלות עוצמה רבה". באת-כוח העוררת פירטה את הראיות לכאורה המצויות כנגד המשיב, ואלו הן: הודעת הסוכן המשטרתי, אשר נערך לו "מסדר הצבעה בתמונות" על מנת לוודא שהוא מזהה את המשיב; דו"ח העיקוב, לפיו הסוכן נפגש עם גבר שנהג באאודי הרשומה על שם אמו של המשיב (אשר המשיב הודה כי משתמש בה), וחצי שעה מאוחר יותר ראו העוקבים את אותו רכב נהוג בידי המשיב; פלט שיחות הפלאפון מצביע על שיחת טלפון בין המשיב לנאשם 1 בשעה 18.52 כאשר הסוכן היה בביתו של הנאשם 1. שיחה נוספת ניהלו בשעה 19.16, דקה אחת לאחר שלפי דו"ח העיקוב נפרד נהג רכב האאודי מהסוכן; הודעת נהג המונית שהסיע את הסוכן לבית הנאשם 1, אשר זיהה כי הבחור אשר הגיע ברכב אאודי לבית הנאשם 1 כאשר הסוכן היה בביתו, זהה לבחור אשר נהג ברכב האאודי כאשר הסוכן והנהג נפגשו. נהג המונית אשר המתין לסוכן כשהיה בבית הנאשם 1 אף ראה אדם משוחח בפלאפון; הסוכן נשא על גופו מכשיר הקלטה. הסוכן זיהה בקלטת את קולו של המשיב כאשר יצא מבית הנאשם 1, וכאשר הסביר לסוכן לאן לנסוע. בנוסף לכך, מציינת באת-כוח העוררת, כי המשיב לא מסר כל גירסה למעשיו. עוד נטען, כי בעובדה שלא נמצאו טביעות אצבע של המשיב על השקית שנמסרה לסוכן, אין כדי לערער תשתית ראייתית זו, כיוון שלא נמצאו על השקית כל טביעות אצבעות. באת-כוח העוררת טענה עוד, כי חלקו של המשיב בביצוע עבירה חמורה זו, שכללה מכירת 1,000 כדורי סם מסוכן, הוא גדול, ולמעשה כיוון שהוא זה שסיפק את הסם בפועל הוא העבריין העיקרי והנאשם 1 רק סייע בידו. לבסוף נטען, כי בית המשפט לא נתן את המשקל הנכון לעברו הפלילי של המשיב, וכי המשיב לא סתר את חזקת המסוכנות שקמה כנגדו.

5.בדיון לפניי חזר בא-כוח העוררת על טיעונים אלו. לעומתו, בא-כוח המשיב טען, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בא-כוח המשיב גרס, כי הראיות כנגד המשיב הן אמנם חלשות. את חולשתן של הראיות הדגים בא-כוח המשיב, למשל, בכך שהשלב שהתרחש בבית הנאשם 1 לא גובה באמצעות העיקוב, ובכך שיש סתירה בין דברי הסוכן כי הגיע לדלת הנהג, פתח את הדלת וקיבל סמים, לבין דו"ח העיקוב לפיו הסוכן לא ניגש לצד של הנהג ופתח את הדלת, ואף לא נראה "מסירת דבר מה". כן נטען, כי הסוכן המשטרתי הפליל את המשיב על מנת להצדיק את העסקתו על ידי המשטרה, וכן כי, בניגוד לטענת המערערת, המשיב מסר גירסה, והיא שהוא חף מפשע. לבסוף נטען, כי עברו הפלילי של המשיב קל יחסית ליתר הנאשמים, וכן כי מעצר הבית שנקבע לו הולם, כיוון שהוא הורחק מביתו, וכי בכל מקרה הוא מוכן לכל הרחקה נוספת.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עררה של המדינה. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה לביצוע העבירה, אך איני מסכים למסקנתו כי הראיות נוטות ל"רף הנמוך" במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב בתנאים. לדעתי, כנגד המשיב יש תשתית ראייתית מבוססת לכאורה, כפי שפורט לעיל, ולכן אין מקום להסתמך על חולשתן, כביכול, של הראיות כנימוק לשחרורו של המשיב.

7.למשיב מיוחסת עבירה חמורה של סחר ב1,000- כדורי סם מסוכן. בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- קמה חזקת מסוכנות. בניגוד לדברי בא-כוחו של המשיב בפנינו, המשיב לא מסר כל גרסה עצמאית, ובשלוש חקירות משטרה השיב לכל שאלה שנשאל "אני חף מפשע". לכן, המשיב לא הרים את הנטל הנדרש להפריך את חזקת המסוכנות שקמה נגדו. זאת ועוד. כאשר מדובר בסחר בסמים אין במעצר בית המוצע, כולל במעצר בית מלא, כדי להבטיח כי הסחר לא יימשך. לכן, אין במעצר הבית כדי להשיג את מטרות המעצר, ואין בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי כדי להפיג את החשש מפגיעה בבטחון הציבור.

אי לכך עררה של המדינה מתקבל ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 442/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה.