בש"פ 391/06 עבדאללה אבו חוטי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט זלוצ'ובר), בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.העורר מואשם בעבירה של שוד. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 2.11.2005, בשעות הצהריים, שוטט העורר ברחוב. בשוטטו כך, הבחין במתלוננת, ילידת 1937, כשהיא הולכת ברחוב יחד עם בעלה, יליד 1932. העורר הגיח במהירות מאחורי המתלוננת, חטף את תיקה ונמלט מהמקום. בעלה של המתלוננת ניסה לרדוף ולהדביק את העורר, אך ללא הועיל. בתיק היו מפתחות, טלפון נייד, ארנק שהכיל 300 ש"ח ועוד. התיק נמצא והוחזר למתלוננת. לאחר האירוע המתלוננת חשה ברע.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר.

לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. הדיון התמקד בשאלת חלופת-מעצר. הוגשו תסקירים בעניינו של העורר וכן התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית. בית המשפט הצביע על התמכרותו הקשה לסמים של העורר, וציין את הערכתו של שירות המבחן לפיה מדובר במתבגר הנמצא ברמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פלילית ושימוש בסמים, המסתברת ממעורבותו החוזרת ונשנית בפלילים, ומנטייתו להפנים דפוסים עבריינים. כן צויין כי מצבו של העורר הורע לאחר רצח אביו באוגוסט 2005.

מתסקיר נוסף מיום 28.12.05 עולה ששירות המבחן התלבט לגבי חלופת מעצר, ולא בא בהמלצה ברורה לחלופה מוגדרת. בתסקיר מיום 2.1.06 ערך שירות המבחן בדיקה נוספת, ובסופה המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אמו בישוב שגב-שלום, תוך שילובו ביחידה לנוער נפגעי סמים "קשב לנוער" בבאר-שבע. לאחר ששקל בפירוט רב את מכלול הנסיבות, החליט בית המשפט על מעצרו של העורר. הוא לקח בחשבון, בין היתר, תיקים נוספים התלויים ועומדים כנגד העורר, הכוללים 4 תיקי משטרה העוסקים בעבירות רכוש, סמים, תקיפת שוטר והפרת הוראה חוקית, המתייחסים לתקופה שמאוגוסט 2004 ועד מאי 2005. עבירת השוד בוצעה כאשר תיקים אלה היו תלויים ועומדים. על רקע מכלול הנסיבות שברקע עניינו של העורר, החליט בית המשפט כי לא ניתן לסמוך עליו כי יכבד את תנאי השחרור באם יוטלו עליו, בהינתן מסוכנותו הגבוהה ביותר. כן קבע על-פי התרשמותו, כי העורר אינו בשל בשלב זה להליך גמילה, ולא היתה נכונות מצד הסניגוריה להסכים לבדיקת אופציה של מסגרת טיפולית סגורה.

4.במסגרת הדיון בערר, עמדה המדינה על טענתה כי בהינתן מסוכנותו של העורר כפי שעולה מהרקע הסבוך העומד מאחורי ההליך בו הוא מואשם, אין לקבל חלופת מעצר במסגרת פתוחה כמתאימה כפי שהוצעה על-ידי שירות המבחן. היא הצביעה על כך שהעבירה נשוא הליך זה נעברה כאשר העורר היה תחת השגחת שירות המבחן והדבר לא הועיל למנוע את ביצוע העבירה לאור דפוסי העבריינות המובנים העולים מהתנהגותו של העורר.

בנסיבות העניין, הוריתי בתום הדיון על הגשת תסקיר מבחן משלים אשר יבחן קיומן של מסגרות מוסדיות העשויות להתאים כחלופות מעצר לעורר.

5.ביום 12.2.06 הוגש תסקיר מבחן ממנו עולה כי השירות בוחן אפשרות שילובו של העורר בקהילה טיפולית לתקופת טיפול ארוכה האורכת כשנה. ביום 19.2.06 הודיע שירות המבחן, לאחר שבחן את האופציה האמורה ונפגש עם העורר, כי התרשם שאין לעורר נכונות אמיתית להשתלב בהליך גמילה בשלב זה. לאור זאת, מסקנת השירות, לאחר בחינה מעמיקה, היא כי חלופה בקהילה טיפולית סגורה אינה מתאימה לעורר בשלב זה. לאור זאת, השירות נמנע מלתת המלצה לחלופת מעצר בעניינו של העורר.

6.עניינו של העורר קשה ועצוב במיוחד. מדובר בבחור כבן 18, המואשם בהליך שלפנינו בעבירת שוד של תיק, אשר אילו עמדה, לכשעצמה בלבד, אפשר וניתן היה לשחרר את העורר בחלופת מעצר. דא עקא, חרף גילו הצעיר, עומד רקע קשה וסבוך מאחורי העורר המצביע על מסוכנותו הרבה, מעבר למה שעולה מהאישום היחיד שלפנינו בהליך זה. ברקע נסיבותיו האישיות של העורר עומדים התמכרות קשה לסמים ועבריינות מתמשכת בעבירות שונות של רכוש, וסמים. כמו כן, לחובתו עבירות תקיפת שוטר והפרת הוראה חוקית. העבירה נשוא תיק זה נעברה בעוד העורר בטיפולו של שירות המבחן, וגם בטיפול מערכת "קשב לנוער" שהוא שהה במסגרתם אך ללא הועיל. לעורר בעיות פסיכיאטריות שיש להן משקל בהקשר זה. תלויים ועומדים מספר תיקים נגדו, ומיוחסות לו בהם עבירות מרובות. בתנאים אלה, מדובר בעורר בעל מסוכנות גבוהה לעבריינות נמשכת על רקע התמכרות לסם, גם אם תוחל חלופת מעצר. שנית, חלופת המעצר ששירות המבחן היה נכון להמליץ עליה במהלך ההליכים אצל אימו של העורר נמצאה מוקשה ומסוייגת בשל קשיים שונים שהאם עצמה העלתה ביחס לאופציה זו (תסקיר מיום 12.2.06). לאור קשיים אלה, התחזק השירות בדעתו, כי עדיפה מסגרת טיפולית סגורה, אלא כאן הבין, לאחר בדיקת חלופה זו לעומקה, כי העורר אינו בשל להשתלב בה נכון לעת זו. לאור זאת, גם שירות המבחן הורה כי אין חלופה הולמת.

7.עניינו של העורר נבחן ונסקר מכל צדדיו, על היבטיו המשפטיים, העובדתיים, והסוציאליים. לא היה היבט שלא נבדק ונשקל. בסופו של יום, אין מנוס מאימוצה של החלטת בית המשפט המחוזי, להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. ריבוי ההליכים נגדו בעבירות רציניות שונות ובהן סמים, רכוש, ועבירות נגד גורמי אכיפת החוק, ונטייתו העבריינית המובנית, אינם מתירים את שחרורו לחלופה שאיננה מסגרת טיפולית סגורה. מסגרת כזו אינה מתאימה לעורר בשלב זה של ההליך. אפשר ותימצא מסגרת מתאימה כזו בשלב אחר של המשפט, וימים יגידו.

הערר נדחה.