בש"פ 3918/18מדינת ישראל נ. דרע'אם ג'בארין

1.

ערר לפי סעיף 53

ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) , התשנ"ו-1996, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפפורט ) מיום 15.5.2018 במ"ת

27057-02-18 אשר הורתה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ; מתן שירות לארגון טרור; הפרת איסור פעולה ברכוש למטרות טרור והפרת חובת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.

על פי האמור בכתב האישום, המשיב "מקיים עסקים בין ישראל לתורכיה" מאז שנת 2007 לפחות. במהלך שנת 2016 הציע לו אדם לשמש סוכן של חברה מסוימת בתמורה לעמלת תיווך. בהמשך לכך, באחת הפגישות, התבקש המשיב לסייע בהעברת כספים לישראל – כספים המיועדים לקצינים ולמנהלים בכירים בארגון הטרור חמאס.

למשיב נמסר סך של 100,000 אירו וכן הוראות בנוגע לאופן העברת הכספים. כן העביר המשיב סכומים נוספים במספר הזדמנויות כמפורט בכתב האישום. בסך הכל

העביר המשיב סך של כ-300,000 אירו לבכירים בארגוני הטרור.

בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

3.

ביום 17.4.2018 הוגש לבית משפט קמא תסקיר מטעם שירות המבחן (חרף התנגדות העוררת, נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב). ביום 29.4.2018 הוגש תסקיר משלים בהתייחס לאפשרות של איזוק אלקטרוני ולגבי התאמת המפקחים שהוצעו. כמתואר בהחלטת בית משפט קמא, שירות המבחן התרשם כי "האירועים בגינם נעצר המשיב אינם נעוצים בהזדהות מושרשת באג'נדות פוליטיות קיצוניות או תפישות המאשרות התנהגות פוגענית, וכי המעצר חידד עבורו את הגבולות בין המותר לאסור".

שירות המבחן סבר כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות מעשים דומים. עם זאת, התרשם שהמפקחים שהוצעו הם דמויות חיוביות בעלי רצון ויכולת לפקח על המשיב, במקום שהוצע ואושר בידי אגף הפיקוח האלקטרוני. לפיכך, המליץ שירות המבחן על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, שלא במקום מגוריו הרגיל, בפיקוח רציף של אחד משלושת המפקחים שהוצעו.

4.

בית משפט קמא קבע, בתום הדיון שנערך לפניו ביום 15.5.2018, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ובהתקיים ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר. בית המשפט הסכים עם עמדת העוררת לפיה חומרת העבירות המיוחסות למשיב מקשה על אימוץ חלופת מעצר, ולוּ באיזוק אלקטרוני. עם זאת, קבע כי "כל מקרה ונסיבותיו, ואף בעבירות מסוג זה, במקרים המתאימים, ניתן לשקול חלופת מעצר".

במקרה דנן, נקבע כי מכלול הנסיבות מצדיק מעצר עד תום ההליכים בדרך של איזוק אלקטרוני. זאת, בשל נכותו של המשיב וקשייו בניידות, כאמור בתסקיר, כך שהמעצר מקים עבורו קושי מיוחד.

בית המשפט הדגיש, כי אף שלמשיב עבר פלילי, מדובר בהרשעה "על סף ההתיישנות", וכי בגין הרשעה זו נידון המשיב לתקופת מאסר של תשעה חודשים בלבד.

אשר לחשש מהימלטות, סבר בית המשפט כי בהינתן שמשפחתו ובית מגוריו של המשיב בארץ, "לא נראה חשש חמור מהימלטות כזו בעת שהות במעצר באיזוק

אלקטרוני בפיקוח מפקחים שנמצאו אמינים", בפרט כאשר יידרש המשיב למתן ערבות מתאימה.

משכך, הורה בית המשפט כי המשיב ישהה במעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני בדירה ששכרה משפחתו בכפר זלפה, בפיקוח מלא של אחד משלושת המפקחים שהוצעו: אמו, אחיו ואשתו. כמו כן הורה בית המשפט כי המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 15,000 ש"ח; כי כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות בסכום זהה; וכי יופקד סך של 25,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי המעצר. כן ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב.

העוררת ערערה על ההחלטה לבית משפט זה; מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

5.

לטענת העוררת, העבירות החמורות המיוחסות למשיב, פוגעות בביטחון המדינה ומקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ומשכך, שגה בית משפט קמא כשהורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני.

נטען, כי מוכנות המשיב לשתף פעולה בהעברת כספים בסכומים כה גבוהים לחברי ארגון טרור פעילים שמלאכת יומם היא פעילות טרור שוטפת נגד מדינת ישראל, מלמדת על מסוכנותו הגבוהה. בהקשר זה מדגישה העוררת, כי אף אם לא הייתה למשיב כוונה ישירה לפגיעה בביטחון המדינה, התנהלותו מלמדת על אדישות ועל חוסר אכפתיות לאפשרות שמעשיו ישרתו פעילות טרור. על כן, לשיטתה, אפילו בוצעו המעשים מתוך מניע כלכלי ולא אידיאולוגי, אין להתעלם מהאופי הביטחוני הנלווה לפעולותיו.

העוררת מזכירה כי שירות המבחן סבר שנשקפת מהמשיב מסוכנות בינונית להישנות מעשים דומים נוכח נסיבות מעצרו ואי יכולתו לעמוד בפיתויים אסורים. על פי עמדתה, מעצרו באיזוק אלקטרוני בפיקוח בני משפחתו – שלא ידעו בעבר על פעילותו הפלילית – אינו יכול לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

העוררת מציינת כי מבדיקה שערכה עלה שהמשיב הורשע בשנת 2001 בעבירות של רכישה והחזקה של נשק במספר מקרים וכן בנשיאת נשק. כן הורשע בעבירה של אימונים צבאיים אסורים. בגין עבירות אלה נדון אמנם המשיב לתשעה חודשי מאסר, כפי שהזכיר בית משפט קמא, אך בית משפט זה החמיר בעונשו וגזר עליו 18 חודשי מאסר. לדבריה, למידע זה, אשר לא היה לפני בית המשפט קמא, יש לייחס משקל רב בעת הערכת מסוכנותו של המשיב.

העוררת מדגישה, כי על אף נכותו של המשיב, במשך למעלה מעשור הוא מנהל את עסקיו בתורכיה ומגיע לשם לפחות פעם בחודש; הוא מחזיק שם דירה וחשבונות בנק; יש לו שם שותף עסקי מקומי וכן בת זוג. לנוכח זאת, טוענת העוררת כי קיים חשש ממשי שהמשיב יבקש להימלט מן הדין ולברוח לתורכיה.

6.

בעת דיון חזרה באת-כוח העוררת על טענותיה והדגישה את מודעתו של המשיב באשר למטרת העברת הכספים ואת העובדה כי ניצל את אזרחותו לשם ביצוע העבירות.

7.

מנגד, בא-כוח המשיב ביקש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה, אותה הוא מוצא סבירה ומאוזנת. לדבריו, העבירות בהן הורשע המשיב בשנת 2001 אינן קשורות בהכרח לפעילות ביטחונית. בא-כוח המשיב ביקש להדגיש כי המשיב לא רצה שהכספים שהעביר ישמשו לפעילות ביטחונית או צבאית נגד המדינה, וכי כוונתו הייתה להפיק רווח כספי מפעילות זו נוכח המצוקה הכלכלית בה היה שרוי.

לטענתו, המשיב אינו נמצא בתוך מנגנון ארגון הטרור אלא ב"מעגל החיצוני", ובשל כך מוצדקת החלטתו של בית משפט קמא להורות על מעצרו באיזוק

אלקטרוני, כפי שנעשה גם במקרים דומים אליהם הפנה. לדעתו, חלופת האיזוק האלקטרוני, בתנאים שנקבעו, יכולה בהחלט ליתן מענה למסוכנות המשיב. לשיטתו, טענת העוררת בנוגע לסכנת הימלטות היא ערטילאית, ואילו הטענה כי מרכז חייו מחוץ לישראל אינה נכונה מבחינה עובדתית.

בא-כוח המשיב טוען כי יש להתחשב גם בנכותו של המשיב.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בערר על נספחיו ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

9.

העבירות בהן הואשם המשיב חמורות ביותר וטומנות בחובן סיכון רב לביטחון המדינה ואזרחיה. עבירות אלו מקימות אף חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

סעיף 22 ב(ב)(ו) מורה כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות מסוימות, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני.

בקבוצת עבירות זו, נכללות "עבירות בטחון" לפי ס' 35(ב) לחוק המעצרים, המפנה בין היתר לעבירות המנויות בסימן ד' לפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז

1977 (להלן: חוק העונשין ) ול"עבירת

טרור חמורה" כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור ).

בענייננו, הועמד המשיב לדין, בין היתר בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, שהיא עבירה לפי סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, וכן בעבירות של מתן שירות לארגון טרור ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור, העולות שתיהן לכדי "עבירות טרור חמורות" לפי סעיף 2 לחוק המאבק בטרור.

המסקנה הנלמדת מכך היא כי ככלל אין להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני של נאשם שהועמד לדין בעבירות שבהן הועמד לדין המשיב, אלא אם שוכנע בית המשפט אחרת בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ונימק את טעמיו לכך בפסק הדין.

10.

איני סבור כי עניינו של המשיב נכלל בגדר אותם מקרים מיוחדים שבהם על אף עבירות הביטחון שהוא חשוד בהן, יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם בפיקוח אלקטרוני.

אין להמעיט מחשיבות העברת הכספים על ידי המשיב לארגוני טרור ופעיליו, שהרי המימון הכספי הוא חלק בלתי נפרד מהפעלת מנגנון הטרור והבטחת פעילותו השוטפת, בכלל זה תשלומים לפעילי הטרור, רכישת אמל"ח ועוד.

אף אם לא רצה המשיב שהכספים שהעביר ישמשו לפעילות ביטחונית או צבאית נגד המדינה, כפי טענתו, התנהלותו מלמדת הלכה למעשה, לכל הפחות, על אדישות לתוצאות הקשות שעלולות להיות למעשיו. ויודגש, אף אם מעשי המשיב בוצעו לטענתו מתוך מניע כלכלי ולא אידיאולוגי, אין להתעלם מן האופי הביטחוני הנלווה לפעולותיו.

במקרה דנן מדובר בסכומים נכבדים ביותר שהועברו במספר הזדמנויות לחברי ארגון טרור הפועלים נגד מדינת ישראל. כאמור, ההנחה היא כי כספים אלה שימשו ומימנו פעילות טרור. יש לדחות בהקשר זה את טענת המשיב לפיה לא היה "בתוך מנגנון ארגון הטרור "; העברת הכספים הנטענת מוכיחה הלכה למעשה כי המשיב שימש באופן מעשי חלק ממנגנון הטרור, ועל כן, אין להמעיט מהמסוכנות הנשקפת ממנו.

11.

יש לזכור גם כי שירות המבחן הצביע על רמת סיכון בינונית להישנות מעשים דומים מצד המשיב. יתרה מכך, החשש להימלטות המשיב מן הארץ אינו מבוטל, בהתחשב בעסקיו הרבים של המשיב בתורכיה, ובזיקותיו הנוספות למדינה זו.

12.

מקובלת עלי טענת העוררת, לפיה יש להתחשב גם בעבירות הקודמות בהן הורשע, ובפרט בעובדה שהעונש שנגזר עליו בגינן לא היה לנגד עיני בית המשפט קמא. המשיב הורשע בשנת 2001 בעבירות של רכישה והחזקה של נשק במספר מקרים וכן בנשיאת נשק. כן הורשע בעבירה של אימונים צבאיים אסורים. עונשו הוחמר על ידי בית משפט זה, באופן שהועמד על 18 חודשי מאסר. אפשר כי העבירות בהן מואשם המשיב כעת אינן אלא המשך התנהלותו בעבר.

13.

לא נעלמה מעיני נכותו של המשיב והקשיים הצפויים לו במעצר בגינה. ואולם, נכות זו לא מנעה בעדו מלנסוע באופן תכוף לתורכיה, ועל פי החשד, אף לבצע את העבירות המיוחסות לו.

14.

לפיכך, ומכל הטעמים האמורים, אינני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לשחרר לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני.

זאת במיוחד, משום שאין בחלופה שהוצעה – איזוק אלקטרוני ופיקוח בני משפחת המשיב, שלא היו מודעים למעשיו – כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

15.

הערר מתקבל אפוא, באופן שבו המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.