בש"פ 3924/09 מדינת ישראל נ. אחמד פריג'

1.

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 14.5.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בתפ"ח 4656-08/08 בבית המשפט המחוזי מרכז, על פי המוקדם. לבקשת המדינה ובהסכמת בא כוח המשיב הארכתי ביום 8.5.2009 את מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת.

2.

ביום 14.8.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו עבירות אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והפרת הוראה חוקית. בכתב האישום צוין כי ביום 21.7.2008 בעוד המשיב משוחרר בתנאים מגבילים בקהילה טיפולית במסגרת הליך אחר, הגיע זה במפתיע לבית משפחתה של המתלוננת שבעבר הייתה בת זוגתו, נסע עימה לביתה ולן שם את הלילה, וזאת תוך הפרת החלטת בית משפט בנידון. בהזדמנות נוספת הגיע המשיב לביתה של המתלוננת. החל ויכוח בין השניים במסגרתו ביקשה ממנו המתלוננת שיעזוב את הדירה אך הוא בתגובה גידף אותה, בעט בה והכה אותה באגרופיו באופן שגרם לה לשטפי דם, ואיים על חייה וחיי אחיה. לאחר מכן דחף המשיב את המתלוננת לחדר השינה, ובכוח ותוך שהוא מושך בשערותיה הפיל אותה על המזרן, הפשיל בגדיה ובעל אותה שלא מרצונה על ידי החדרת אצבעותיו ואיבר מינו לאיבר מינה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. לאחר מספר דחיות של הדיון בבקשה ביוזמת בא כוח המשיב דאז, קבע בית המשפט (כבוד השופט ר' לורך) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. כמו כן, קובע בית המשפט כי קיימת עילת מסוכנות כלפי המתלוננת הנלמדת מעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל בין היתר הרשעות בעבירות אלימות כנגד המתלוננת עצמה, ומטיב וחומרת העבירות המיוחסות לו בתיק זה. עוד נקבע כי עולה חשש להימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט, גם הוא נלמד מהרשעותיו הקודמות בעבירות בריחה ממשמורת, הפרת הוראה חוקית, הדחה באיומים ובכוח ושיבוש הליכי משפט. מוסיפה לכל אלה גם העובדה שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בעודו משוחרר בתנאים מגבילים ותוך הפרת האמון שנתן בו בית המשפט. לאור כל זאת סבור היה בית המשפט כי המשיב אינו ראוי לאמון בית המשפט והורה לעצרו עד תום ההליכים כנגדו.

4.

בחלוף תשעה חודשי מעצר, הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת שהמעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו של המשיב כלפי הציבור בכלל, והמתלוננת בפרט. מסוכנות זו גם עולה מעברו הפלילי של המשיב, כאשר העבירות נשוא תיק זה בוצעו לאחר שהמשיב שוחרר מתקופת מאסר בת שנתיים בגין עבירות אלימות כנגד המתלוננת, ובעוד מאסר מותנה בר הפעלה לחובתו. טוענת המבקשת כי המשיב אימץ את דרך הפשע כדרך חיים, אינו נרתע ואינו מכבד גבולות שהוטלו עליו על ידי בית המשפט. במצב זה טוענת היא כי הדרך היחידה לספק הגנה למתלוננת ולציבור הוא על ידי מעצרו של המשיב. עוד טוענת המבקשת כי קם חשש לשיבוש הליכי משפט והטרדת עדים אם ישוחרר המשיב אשר נלמדת גם כן מעברו ומטיב המעשים המיוחסים לו בתיק זה. לאור כל זאת, טוענת המבקשת כי לא ניתן לתת אמון במשיב. כמו כן, טוענת היא כי אין ליחס משקל מכריע לחלוף הזמן עקב התמשכות ההליכים כיוון שמרבית הדחיות נבעו מבקשותיה של ההגנה לשם הסדרת ייצוג וניהול משא ומתן מול המבקשת, וכי קבועים שני מועדים לשמיעת הראיות בתיק העיקרי בתקופה הקרובה.

5.

מנגד טען בא כוח המשיב בפני כי ההליכים מתמשכים יתר על המידה, ועד כה הועדו עדים טכניים בלבד, בעוד המתלוננת לא הגיעה לבית המשפט כדי למסור עדותה. עוד טען הוא כי עברו הפלילי של המשיב אינו יכול להוות בסיס מספק לשם הארכת מעצרו. על כן מבקש בא כוח המשיב לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בתוספת איזוק אלקטרוני.

6.

על סמך בחינה של טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו לידי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. קביעת מסוכנותו של המשיב אינה מסתמכת על עברו הפלילי המכביד בלבד, כפי שמנסה לטעון הסנגור, אלא מבוססת על מגוון פרמטרים כגון חומרת המעשים המיוחסים למשיב שבוצעו תוך שימוש בכוח ואלימות, השלכות אותם מעשים על המתלוננת, וכן עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות רבות שחלקן בוצעו כנגד המתלוננת עצמה. אימה זו אותה מטיל המשיב על המתלוננת מעלה חשש לשיבוש הליכי משפט והטרדת עדים, שהמתלוננת בראשם. לכל אלו מצטרפת העובדה שהעבירות נשוא תיק זה בוצעו בעת שהמשיב אמור היה לשהות בחלופת מעצר במסגרת תיק אחר, אך זה לא בחל באף אמצעי, והפר את הוראותיו של בית המשפט ומעל באמון שניתן בו, וכל זאת כדי לשוב ולפגוע במתלוננת.

7.

השילוב בין המסוכנות הגבוהה העולה באופן ברור מנסיבות המקרה, במיוחד טרם ניתנה עדותה של המתלוננת כנגדו בבית המשפט, לבין חוסר היכולת לתת אמון במשיב לאור נתוני העבר, מצדיק את הארכת מעצרו גם לאור התמשכות ההליכים כנגדו.

על כן מקבלת אני את הבקשה, מאריכה את מעצרו של המשיב החל מיום 14.5.2009 בתשעים ימים, או עד מתן פסק דין בתפ"ח 4656-08/08, על פי המוקדם.