פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
393/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המערערים
:
1. עטואה אלסאנע
2.
ודיע אבו רקייק
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בנצרת
מיום 28.12.98 בב"ש 2086/98
(ת.פ.
563/98) שניתנה על-ידי
כבוד
סגן-הנשיא ע' ר' זועבי
תאריך
הישיבה: יד בשבט תשנ"ט (31.1.99)
בשם
העורר: עו"ד דוד שפיגל
בשם
המשיבה: עו"ד שרית טובבין
החלטה
בערר זה אין כל ממש.
העוררים מואשמים בעבירות קשר לפשע, יבוא סם מסוכן, החזקה וסחר בסם מסוכן, וכן נסיון ליבוא סם מסוכן. העורר 1 אף מואשם בשיבוש מהלכי משפט.
אין חולק כי העוררים נלכדו לאחר שקיבלו מעבר לגדר הגבול הלבנוני שתי חבילות במשקל כולל של 1.532 ק"ג. החבילות הכילו אבקה לא מזיקה, ולכל אחת מהן הוצמדה דוגמא המכילה הירואין בכמות זעירה.
טענת סניגורם של העוררים היא, כי לא ניתן להפריד בין האבקה הלא מזיקה להירואין ולהאשים את העוררים בגין כל אחד משני סוגי האבקות בעבירה אחרת. מכאן, שלא ניתן להאשים את העוררים אלא ביבוא סם מסוכן בכמות מזערית - מעשה שאינו מקים עילת מעצר ולחלופין אינו מעיד על מסוכנות.
לא מצאתי יסוד לטענה זו.
אדם יכול לבצע מספר עבירות במעשה אחד, ואין כל מניעה להאשים את העוררים גם בניסיון ליבוא סם מסוכן וגם ביבוא סם מסוכן, בשל אותו מעשה.
באשר לחלופת מעצר, הרי שנסיון ליבוא קילו וחצי הירואין הוא מעשה המקים חשש לבטחון הציבור, אשר לא ניתן להסירו על-ידי חלופת מעצר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, יד בשבט תשנ"ט (31.1.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99003930.
L01