בש"פ 3930/04 ארז בואבה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א. אברהם) בה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא ג. אזולאי) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.3.04 הבחינו שלושה שוטרים בעורר, כשבידיו שקית, אשר התברר בדיעבד כי הכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 53.24 גרם. בהבחינו בשוטרים, פתח העורר במנוסה חרף דרישת השוטרים כי יעצור. במהלך המרדף השליך העורר את שקית הסם מידו, במטרה להעלימה כראיה, והמשיך במנוסתו. רק כעבור כ-40 דקות הצליחו השוטרים לאתרו ולעוצרו. עובר למעצרו, מצאו השוטרים בתוך חבית, לידה עמד העורר כאשר הבחינו בו השוטרים לכתחילה, שקית נוספת ובה קנבוס במשקל של 261.28 גרם.

3.המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, ובית משפט השלום נענה לכך. ראיות לכאורה באשר לעבירה של החזקת סם מצא בית המשפט קודם לכל בהשלכת השקית ובה הסם על ידי העורר בעת המרדף. כן ציין את תגובתו הספונטאנית של העורר בעת שנעצר, ועוד בטרם הוסבר לו מהי מטרת בואם של השוטרים באומרו: "אני יודע שבאתם לעצור אותי. תעשו לי טובה, אל תעצרו אותי ליד אמא שלי ואני לא יודע על איזה שקית גראס אתם מדברים. היא לא שלי". בית המשפט מצא קושי בשיוכה הברור של שקית הסם הגדולה לעורר משלא נמצאה נקודת קישור ישירה בינה לבינו, ובהעדר ממצאים של טביעות אצבע. אשר לעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט קבע בית המשפט כי גם לגביהן קיימות ראיות לכאורה שכן השוטרים הבחינו בבירור בעורר בעת שנמלט, ובעת שהשליך את שקית הסם הקטנה במנוסתו.

לענין מסוכנותו של העורר קבע בית המשפט כי נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור, בין היתר, לאור הרשעותיו הרבות בתחום הסמים בעבר והחשש כי יחזור לסורו. כן ציין כי קיים חשש שהעורר ינסה להימלט מהדין, וזאת לאור שלוש הרשעות קודמות העומדות נגדו בעבירות בריחה ממשמורת חוקית.

4.ערר בית המשפט המחוזי בנצרת נדחה, תוך שבית המשפט חוזר ומציין את מסוכנותו של העורר ואת החשש להימלטותו מן הדין. על החלטה זו נסב הערר שבפנינו.

5.בערר בפני בית משפט זה אין העורר משיג על הקביעות בענין קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו ככל שהדבר נוגע לשקית האחת שהושלכה על ידו בעת המירדף. עם זאת, הוא עותר להחלת חלופת מעצר בעניינו וטוען כי אין חשש אמיתי להימלטותו מן הדין בטענה כי בריחתו מן השוטרים במקרה זה היוותה אך תגובה טבעית של מי שנתפס בקלקלתו, ואילו העבירות שעבר הקשורות בבריחה ממשמורת נעברו כשהיה קטין ושהה במעון, ואין ללמוד מהן לענייננו. לדבריו, קימת חלופת מעצר מתאימה בעניינו המבטיחה פיקוח יעיל על מהלכיו, וראוי להיזקק לה במקרה זה.

6.אין מקום לקבלת הערר. העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום מצביעות, כשהן לעצמן, על מסוכנותו, ואין חולק על קיום ראיות לכאורה לגביהן. מסוכנות זו מתחזקת לאור שורה ארוכה של עבירות קודמות העומדת לחובתו של העורר, ובהן עבירות רכוש, אלימות וסמים כמו גם בריחה ממשמורת חוקית. העבירות נעברו לאורך שנים עד התקופה האחרונה. כן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין הרשעה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי המשפט. משקלם המצטבר של נתונים אלה די בו כדי לתמוך בקביעת הערכאות הקודמות כי דינו של העורר להיעצר עד תום ההליכים.

לאור האמור, הערר נדחה.