בש"פ 3930/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי באחד מימיו של חודש אפריל 2006 הציע המשיב להסיע קטינה ילידת שנת 1990 ליעדה (בית החולים הדסה עין כרם), אולם בפועל הוא הסיעה למקום מבודד, שם כפה עליה את עצמו ואנסה. כמו כן, נטען כי ממקום מעצרו התקשר המשיב למתלוננת ודרש ממנה "לדאוג לשחרורו". בגין עובדות אלו יוחסו למשיב עבירות אינוס, חטיפה לשם עבירת מין והטרדת עד.

כתב האישום הוגש לבית משפט קמא ביום 8.5.06, ובסוף אותו חודש הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדונה ונדחתה בחודש אוגוסט 2006. בחודש פברואר 2007, ומשתמו 9 חודשי המעצר הראשונים, הוחלט להאריך את המעצר מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. להשלמת התמונה אוסיף, כי שמיעתם של עדי התביעה הסתיימה זה מכבר, ולאחרונה, ביום 29.4.07, הסתיימה גם פרשת ההגנה ונשמעו סכומי הצדדים. עתה קבוע התיק לתחילת חודש יולי 2007 למתן הכרעת-דין.

מסכת עובדתית קשה וחמורה יוחסה למשיב, והדברים נכונים גם נוכח גרסתה-המתוקנת של הקטינה כפי שבאה לידי ביטוי בהודעה שנרשמה מפיה ביום 27.3.07. בהודעה זו אישרה הקטינה כי אין זו הכרותה הראשונה עם המשיב, ולמעשה הוא נהג לספק לה סמים אותם היא צרכה בצוותא עמו. ככל הנראה, למטרה זו נפגשו השניים גם בלילה בו עוסק ערר זה, אולם לטענת הקטינה, היא לא נתנה את הסכמתה לקיום יחסי מין עם המשיב, ונותרה איתנה בדעתה כי הוא כפה אותם עליה.

אכן, משפטו של המשיב נמשך יתר על המידה, ואפשר שבנסיבות אחרות ראוי היה לשקול את שחרורו. ברם, מדובר במי שעברו הפלילי מכביד ביותר, והרשעותיו כוללות גם עבירות מין עליהן הוא נדון למאסר ממושך. הנה כי כן, מדובר במשיב שסכנתו ברורה ומוחשית, ואם תוסיף לכך את העובדה כי משפטו עומד לפני סיומו, שוב אין מנוס מן המסקנה כי יש להיעתר לבקשה הנוכחית.

אשר על כן, מוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים שתחילת מניינם ביום 8.5.07, או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 7025/06 של בית משפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.