בש"פ 3931/05 מדינת ישראל נ. סמיר אחרינו

א.זו בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצר שלישית של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בתשעים ימים, מיום 22.4.05, או עד למתן פסק דין בת"פ 3006/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ב.כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בין היתר, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, סיוע לשוד בנסיבות מחמירות ועבירות קשירת קשר לפשע. בכתב האישום, המכיל שלושה אישומים, מיוחסת למשיב מעורבות בביצועם של שני מעשי שוד. על פי האישום הראשון, תיכננו המשיב ומעורבים נוספים בפרשה, שלושה במספר, לבצע שוד בדירה בשפרעם. המשיב הסיע את המעורבים הנוספים לדירה, שם פרצו המעורבים הנוספים לדירה, ושדדו את בעלי הבית, תוך שהם מכים את בעלי הבית. על פי האישום השני, הסיע המשיב שלושה מעורבים נוספים בפרשה סמוך לבית בכפר מכר, הצביע בפניהם על הבית וזיהה אותו כבית אליו יפרצו באותו לילה. המשיב ציידם במסכות צמר לכיסוי פניהם, בכפפות, מברג, חבלים לקשירה ושני סכינים, והללו יצאו ופרצו אל הבית. במהלך הפריצה, דקרו המעורבים הנוספים את בעלת הבית בפניה, ואת בעל הבית בכל חלקי גופו מתוך כוונה לגרום למותו, תוך שהם גורמים לו לפציעות קשות ביותר. לאחר השוד, שבו המעורבים הנוספים לביתו של המשיב, שם חילק המשיב את השלל בין המעורבים. האישום השלישי עניינו תפיסת כלים לעישון סמים מסוכנים ושטרות כסף מזויפים בביתו של המשיב.

ג.(1) ביום 5.2.04 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא יעקבי-שוילי) כי בשל חלקו המצומצם של המשיב בפרשות, הספק לעניין ייחוס האלימות הקשה שננקטה במעשי השוד למשיב, וכן העובדה שהמשיב היה מצוי במעצר בית עד להגשת כתב האישום, אותו לא הפר, יש מקום להסתפק בעניינו - בשונה מהמעורבים האחרים אשר הואשמו בנפרד ונעצרו עד תום ההליכים – במעצר בית מלא.

(2) המשיב הפר את תנאי שחרורו בכך שהופיע לדיונים בבית המשפט ללא ליווי אחיו אשר אמור היה לפקח עליו 24 שעות ביממה, ובעקבות כך הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. ביום 10.2.04 עצר בית המשפט את המשיב עד להחלטה נוספת, אולם ביום 22.2.04 שב בית המשפט והחליט על שחרורו למעצר בית מלא, תוך החמרה בערבויות ובתנאי הפיקוח, ותוך חילוט חלק מן הערבות הבנקאית שהופקדה קודם לכן.

(3) ביום 6.4.04 נעצר המשיב לאחר שהפר את תנאי שחרורו בשלוש הזדמנויות שונות. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, וקבע, בהחלטה מיום 15.4.04, כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. עררו של המשיב בפני בית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה ביום 4.5.04. בהחלטתה קבעה השופטת פרוקצ'יה, כי התנהגותו של המשיב משקפת זלזול בחובתו לקיים את תנאי חלופת המעצר שהוטלו עליו, ועל כן אינו ראוי לאמון.

(4) ביום 18.11.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון מחדש בשאלת מעצרו.

(5) לאחר תום תשעה חודשים בהם שהה המשיב במעצר, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בהחלטתה מיום 24.12.04 קיבלה השופטת חיות את הבקשה, וקבעה כי מעשיו של המשיב מקימים "חשש ממשי לשלום הציבור", ונוכח ההפרות החוזרות והנשנות של המשיב את תנאי חלופת המעצר שהוטלו עליו, אין בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו.

(6) ביום 22.3.05 קיבל בית משפט זה (השופט לוי) בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב, אך זאת באופן חלקי בלבד. בהחלטתו קבע השופט לוי כי משפטו של המשיב רחוק מסיומו, ונוכח התמשכות המעצר, פוחת המשקל שיש לייחס לסכנה הנשקפת מהמשיב, ועולה משקלה של זכותו לחירות. "העולה מכך", כך נקבע, "שהולכת וקרבה השעה שבה יהיה צורך להורות על שחרור המשיב". משכך, קבע השופט לוי כי מעצרו של המשיב יוארך בשלושים ימים בלבד, על מנת לאפשר למדינה לפנות לבית המשפט קמא ולבקשו לקבוע מועדים נוספים לשמיעת התיק. נקבע, שאם הדבר לא יסתייע, יוכל המשיב לפנות לבית המשפט קמא ולהציע חלופת מעצר, שככל שתימצא ראויה, ישוחרר אליה המשיב בתנאים מתאימים. בקשה כזו הוגשה בידי המשיב ביום 13.4.05. כנמסר לי, החליט בית המשפט המחוזי (השופטת שטמר) להמתין להחלטת בית משפט זה בבקשה הנוכחית.

(7) יצוין, כי עד כה הורשעו, בעקבות הודאתם, מעורבים אחרים בפרשה אשר משפטם התנהל בנפרד ממשפטו של המשיב, ודינם נגזר למאסרים, מהם ממושכים, שניים מהם העידו במשפטו של המשיב, מטעם התביעה. מעורב נוסף בפרשה אותר רק עתה. בבקשתה טענה המדינה כי בעקבות בקשה שהוגשה על ידיה לבית המשפט קמא, נקבעו שני מועדי ישיבות נוספים על המועד שהיה קבוע מלכתחילה. לטענת המבקשת, נוכח סיומו הקרוב, כנטען, של המשפט, ונוכח מסוכנותו של המשיב והפרותיו הרבות את תנאי שחרורו, יש מקום להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. בדיון מסר בא כוח המדינה על מעצרו של המעורב הנוסף.

(8) בא כוח המשיב ציין כי המשפט עלול להתארך, בין השאר בגלל תמלילי שיחות שלא נמסרו; אין כל סיכוי לסיום מהיר של המשפט. כן הפנה להחלטות בית המשפט המחוזי בקשר למסירת חומר ראיות ולעיכובים שלא באשמת המשיב.

(9) לבקשתי הועבר לעיוני פרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 8.5.05. בית המשפט החליט כי עדותו של המעורב שנעצר זה לא כבר רלבנטית, ולקראתה יש מקום בהעברת חומר הראיות הקשור אליו לידי הסניגוריה. לפיכך נקבעה תזכורת ליום 17.5.05.

(10) בנסיבות, ובהמשך להחלטת השופט לוי, איני רואה מנוס מקבלה חלקית בלבד של הבקשה, ומהזמנת תסקיר מעצר לבדיקת מסוכנותו של העורר וחלופה אפשרית, שאיננה בביתו של המשיב ולא על-ידי המפקחים שכשלו. ייבדקו במסגרת זו גם המפקחים שהוצעו בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. אציין כי איני קובע מסמרות, ואינני בטוח כי נוכח התנהגותו בעבר יצליח המשיב להציג חלופה שתהא מקובלת על בית המשפט המחוזי, אך סבורני כי חלוף הזמן – שנה מאז החלטתה של השופטת פרוקצ'יה בערר – ונוכח הימשכות המשפט לעת הזאת מסיבות שקולרן אינו תלוי בהכרח במשיב, יש מקום לתסקיר מעצר כאמור. התסקיר יונח בתוך 15 יום על שולחנו של בית המשפט המחוזי. עד להחלטה יישאר המשיב במעצר.