בש"פ 3946/02 מדינת ישראל נ. ברוך בן יצחק בר יצחק

1.בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהל משפטו של המשיב, בו הוא מואשם בביצוע עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. שמיעתו של המשפט - הן הראיות והן הסיכומים - הסתיימה. עתה נותר לבית המשפט ליתן את הכרעת הדין. המבקשת עותרת להאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים או עד גמר ההליכים, לפי המוקדם.

2.המבקשת מצביעה על מסוכנותו של המשיב, כעולה מן העובדות שבכתב האישום ומעברו הפלילי. כתב האישום מתאר סכסוך שנמשך כחמש שנים בין המשיב לבין המנוח. בהזדמנויות רבות איים המשיב לרצוח את המנוח ואת בניו ואף היכה את המנוח. ביום 7.8.01, כך לפי גרסתה של המבקשת כאמור בכתב האישום, התנפל המשיב על המנוח, היכה אותו ובעט בו. מיד לאחר מכן, בעוד המנוח שוכב על הרצפה, דרך המשיב בעוצמה על בטנו של המנוח תוך שהוא משמיע את המשפט "אני אגמור אותך". זמן קצר אחר כך נפטר המנוח כתוצאה מן המכות. המבקשת מפנה אף לחוות דעת פסיכיאטרית בה נאמר, בין היתר, כי למשיב יש קושי רב בוויסות ובריסון רגשי. פרקליטו של המשיב טען, כי המשפט לא התנהל בקצב הראוי. הוא ציין כי בסופו של דבר נשמעו רק ארבעה עדים. לעניין ההיבט הראייתי נטען כי חל כרסום בראיות.

3.אף אם המשפט יכול היה להתנהל בקצב מהיר יותר - ואיני יכול לשפוט אם אמנם כך - יש לזכור, כי השמיעה הסתיימה וכי עתה מחכים להכרעת הדין. כאשר מחברים לנתון זה את מסוכנותו הבולטת של המשיב, הכף נוטה לכיוון הארכת מעצר. אשר לטענה בעניין הכרסום שחל בראיות, איני רואה אפשרות להיזקק לטענה עתה, כאשר ההליך עומד להסתיים.

הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים החל מהיום או עד למתן פסק דין בת.פ. 1187/01 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.