בש"פ 3949/04 מוחמד מסראווה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' כבוב) אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ר' אמיר) והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

2.המתלונן חב לעורר חוב כספי בגין עבירות תנועה שעבר תוך נהיגה במכוניתו של העורר, ואשר את הקנסות שהוטלו בעקבותיהן לא שילם. העורר מואשם בכך כי על הרקע האמור, פיתה את המתלונן להילוות אליו למקום מבודד, שם נקט כלפיו במעשי אלימות קשים, תוך שימוש במוט ברזל. משם, הסיע העורר את המתלונן למשרד עורך דין, שם אילץ אותו באיומי מברג לחתום על מסמכים המעידים על אחריותו לחוב הכספי. לאחר מכן, החזיר העורר את המתלונן למקום המבודד, המשיך להכות בו, ודרש כסף מזומן. משלא נענה, התקשר העורר לאמו של המתלונן, הציג עצמו כשוטר וסיפר לה כי המתלונן נעצר ונדרש סכום כספי על מנת לשחררו. על פי הוראותיו של העורר, התקשר המתלונן לאמו, אישר את הדברים באוזניה, וביקש סכום של 500 ש"ח לצורך שחרורו. בתיאום עם העורר, הגיע מעורב נוסף בעבירות לבית המתלונן וביקש את תעודת הזהות של המתלונן או את דרכונו על מנת להביאם, כביכול, לתחנת המשטרה, ובקשתו סורבה. בהמשך, הגיע העורר לביתו של המתלונן, טען בפני אמו כי המתלונן עצור במשטרה ולקח ממנה 300 ש"ח הדרושים לשחרורו. בעקבות פציעתו של המתלונן ממעשי האלימות שהופעלו עליו על ידי העורר, הוא אושפז בבית חולים ונזקק לטיפול רפואי. לאחר שחרורו של המתלונן מבית החולים, הגיע העורר לביתו וביקש להתעמת עימו תוך שהוא בועט בדלת הבית וצועק אל תוך הבית. בגין אלה, מואשם העורר בעבירות של חבלה חמורה, סחיטה בכוח ואיומים.

3.בית משפט השלום בכפר סבא לא נענה לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו, ובמקום זאת הורה על שחרורו למעצר בית מלא, תוך העמדתו לפיקוח שירות המבחן וקביעת ערובות כספיות. אף כי תסקירי המבחן שהוגשו העלו ספק ביחס ליכולתם של אחי העורר וחברתו של העורר לפקח כראוי על שמירת תנאי מעצר הבית בו יהיה נתון העורר, בית משפט השלום התרשם מדבריהם כי ביכולתם לשאת באחריות זו. כן קבע, כי שירות המבחן יפקח אף הוא על העורר על מנת לאיין את מסוכנותו כלפי המתלונן.

4.בית המשפט המחוזי קיבל את עררה של המשיבה על החלטה זו. לא היתה מחלוקת בין הצדדים על קיומה של תשתית ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר בהליך זה. בית המשפט קבע כי איזון ראוי בין מסוכנותו של העורר לבין הסיכוי כי חלופת המעצר תגשים את תכלית המעצר מצביע על צורך במעצרו של העורר. נוכח חומרת העבירות בהן מואשם העורר והתנהגותו האלימה והאכזרית, נקבע כי אין בחלופה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. מה עוד, שפיקוחו של שירות המבחן על העורר נמצא בלתי אפקטיבי שכן העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שהיה אסיר ברישיון, ותחת פיקוח שירות המבחן.

5.בערר לפני בית משפט זה מבקש העורר לחזור ולהחיל לגביו חלופת מעצר. הוא מצביע על כך שתסקירי המבחן לא שללו את עצם התאמתה של חלופת מעצר בנסיבות העניין אלא העלו ספק ביחס להתאמתה של החלופה הספציפית שהוצעה להגשמת תכלית המעצר, וכי בית המשפט התעלם מכך שמעצר הבית המוצע מרוחק כ-70 ק"מ מבית המתלונן, וכי חברתו של העורר התפטרה מעבודתה על מנת שתוכל לפקח עליו באופן ראוי.

6.הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי דינו של העורר להיעצר עד תום ההליכים. האישומים מצביעים על מסוכנות העורר כלפי המתלונן. המדובר במעשי אלימות קשים חוזרים ונישנים, הכרוכים הן בפגיעה פיזית קשה והן בפגיעה נפשית, ומשולבים בהם מעשי סחיטה בכוח המהווים מעשי עבירה חמורים כשהם עומדים לעצמם. לכל אלה יש להוסיף כי תסקירי המבחן שהוגשו לא סמכו את ידם על תנאי חלופת המעצר שהוצעה ועל הגורמים שהוצעו לפקח על העורר ולהבטיח את שמירת תנאי חלופת המעצר על ידיו. לכל אלה מצטרפת העובדה כי לעורר עבר פלילי מכביד, ולחובתו הרשעות פליליות רבות בתחומים שונים, לרבות הכשלת מעצר, הדחה למניעת עדות, שיבוש הליכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאחר במטרה להונות, ועוד.

ואם לא די באלה, העבירות נשוא ענייננו בוצעו בהיות העורר אסיר ברשיון אשר השתחרר ממאסר קודם אך ב-18.8.03 וכבר ב-14.3.04 הסתבך בעבירות נשוא הליך זה.

במכלול נסיבות אלה, אין מקום לשחרורו של העורר, ודינו להיעצר עד תום ההלכים נגדו.

הערר נדחה.